7 דקות מקדש ביום

 לאחר שעסקנו בתהליכי ההתכללות כהכנה לתפילה, נתחיל להיכנס למבנה התפילה עצמו. אנחנו נתמקד בתפילת שחרית כי היא התפילה המרכזית ש"מעמידה" את היום. שאר התפילות

 מהו הכח המניע את ההויה כולה? הכח שפועם בכל אדם, בכל בעל חיים, בכל צמח ואפילו בדומם? זהו כח החיים. החיים הם מושג שאותו

 התחלנו את מסע העליה לרגל לבית מקדש של מעלה ב-3 התפילות ביום, באמצעות התמקדות בתכלית המסע – הכניסה לקודש הקדשים. כעת ניקח כמה צעדים

 אז הסברנו את כוונת התפילה כעמידה לפני ה' והתחברנו לדימיון המודרך של הכניסה לקודש הקדשים ככהן גדול, על מנת להעמיק את תחושת הנוכחות והעמידה

 את הכניסה לחווית התפילה המקדשית התחלנו מהסוף – דימיון מודרך כיצד הכניסה לתוך מעמד התפילה היא למעשה המשך של תנועת הכניסה לקודש הקדשים ע"י

 "זכית בהגרלה מיוחדת, קיבלת את האפשרות להיכנס לפגישה אישית של 10 דקות עם ראש הממשלה או עם נשיא ארה"ב, לבחירתך!"… נניח שדבר כזה באמת

 לפני שניכנס לתוך הלימוד המעשי של "התפילה המקדשית" הבונה את התפילה כמהלך של עליה לרגל, נראה את התשתית ההלכתית שממש בונה אצלנו את התודעה

 העולם שלנו נע על מקצב המכונה "רצוא ושוב". נדגים זאת דרך הגוף שלנו: הלב שלנו פועם ללא הפסקה. כל פעימה כזו מורכבת מכיווץ ושחרור.

 בתרגיל הקודם התחלנו להבין מה הוא רעיון התפילה המקדשית שתוקן לעם ישראל בעקבות חורבן המקדש, כהמשך והרחבה לפעולה של עולם הקורבנות כמתקנים את *חיצוניות*

 אברהם, יצחק ויעקב אבותינו, התפללו בכל יום, אבל לא היה להם סידור. תפילתם היתה אישית ומתחדשת בכל יום, והם תיקנו לפי הסוגיה שראינו בתרגיל