בתרגיל הקודם התחלנו להבין מה הוא רעיון התפילה המקדשית שתוקן לעם ישראל בעקבות חורבן המקדש, כהמשך והרחבה לפעולה של עולם הקורבנות כמתקנים את *חיצוניות* החיים. היכולת לבצע עבודה שכזו גם כאשר בית המקדש אינו קיים נובעת מהרעיון עליו אנו חוזרים ב"מועדי המקדש" והוא ש"נשמת המקדש" דהיינו בית מקדש של מעלה, ממשיך להתקיים תמיד ולאפשר את הקיום וזרימת שפע החיים הטבעי המתחדש בכל יום, לעולם כולו.
מאחר ובית המקדש של מעלה קיים תמיד, גם סדרי קרבנות התמיד מתקיימים מידי יום במזבח שבבית מקדש של מעלה! התפילה שתוקנה "כנגד תמידין" היא לפי הבנה זו לא כנגד התמידים *שהיו* בבית המקדש *שנחרב,* אלא כנגד התמידים *שממשיכים להתקיים בכל יום* בבית מקדש *של מעלה.*
אלא שכדי להבין כיצד התפילה פועלת וכיצד נוכל להתחבר לעבודה הזו מידי יום, צריך להקדים ולשאול שוב – אז מה בעצם קרה כאשר נחרב המקדש? אם יש עדין קרבנות התמיד בבית מקדש של מעלה ויש תפילות כנגדן, אז מה בעצם חסר?
כדי לענות על השאלה נצטרך להעמיק בנקודה טיפה מורכבת, אותה הזכרנו בקצרה. אמרנו שהמונחים "פנימיות וחיצוניות" הם מונחים יחסיים. לדוגמה הגוף הוא חיצוני יחסית לנפש, אבל גם בגוף יש את חיצוניות הגוף (החלק הממש פיסי) ואת פנימיות הגוף (הקשר שלו אל הנפש, מה שמכונה "גופנפש"), ואילו הנפש שלנו גם מחולקת לחיצוניות (התחושות, החלק שמחובר לגוף וגורם לו לבכות נניח כאשר אנחנו מרגישים רגשות חזקים), ופנימיות הנפש (החלק שמחובר לחלקים הפנימיים יותר שלנו, לדוגמה מה שאנחנו חווים כ"אינטואיציה" שיכולה להיות מעין מסר שמגיע מחלקים לא מודעים אל המודעות שלנו, דרך החלק הפנימי של הנפש).
במילים אחרות ניתן לכנות זאת "חיצוניות דחיצוניות", "פנימיות דחיצוניות", "חיצוניות דפנימיות", ו"פנימיות דפנימיות". אני יודע שזה טיפה מורכב או מבלבל, אז אם צריך אני ממליץ לקרוא שוב את הפסקה הקודמת… 🙂
כעת נחזור לפעולת המקדש. בעולם שבו יש מקדש, המקדש יכול להעלות ולרומם אפילו את *החיצוניות דחיצוניות!* זו בעצם הסיבה שיש במקדש הקרבת קרבנות, עיסוק בדם, בשר, אש, וכל המערך הזה, כי המקדש מגלה שיש קדושה אפילו בחלקים הגשמיים ביותר! וזוהי למעשה תכלית בריאת העולם והמשמעות שהשכינה יורדת אל החלק הפיסי והנמוך ביותר של העולמות, מה שמכונה בקבלה "עולם העשיה". וזה הרעיון של הפסוק "ושכנתי בתוכם".
היכולת לקשר את המרחבים האלה היא בזכות זה שבית המקדש הפיסי הוא גילוי גשמי של נשמת המקדש, של בית מקדש של מעלה, שמקושר אל העולמות הגבוהים ביותר. במילים אחרות, ניתן לומר שלבית המקדש יש "גוף" שבתוכו שוכנת "נשמת המקדש" ודרך "גוף המקדש" ניתן להעלות את החלקים הגופניים של הבריאה כולה, שזה מה שכינינו "חיצוניות דחיצוניות". וכך נפתח הערוץ הזה, אש המקדש שירדה משמים מתמירה את אנרגית החיים, מתוך הקרבן הגשמי, ומקשרת אותה אל שורשה. (נרחיב עוד בנושא פעולת הקרבנות בתקופת בין המיצרים בין י"ז בתמוז לט' באב).
כאשר אין בית מקדש ועם ישראל יוצא לגלות, נותרנו רק עם החיבור של פנימיות החיים, ואילו והעולמות החיצוניים "נפלו" לגלות. אין יותר אדמה קדושה, אין חקלאות קדושה עם מצוות התלויות בארץ, אין צבא קדוש, אין מערכת משפט קדושה, אין "ממלכת כהנים וגוי קדוש". (הערה חשובה: כל זה בימי החול, בשבת המציאות משתנה וגם המרחבים החיצוניים חוזרים לגלות את הקדושה הנסתרת שלהם, לכן אנחנו שובתים ממלאכה וחיים ב"מעין עולם הבא", ועל כך נרחיב בסדרה שעוסקת ב"שבת בתודעת מקדש", לאחר ט"ו בשבט).
בתוך המציאות הגלותית הזו, מגלה לנו האריז"ל שניתן עדין להעלות את *הפנימיות דחיצוניות* של החיים, באמצעות תהליך של התקשרות פנימית לתהליכים של בית מקדש של מעלה, במהלך סדר התפילה שתקנו לנו חז"ל ומופיע בסידור.
זהו המהלך בו ניגע בקצה המזלג בתרגילים הבאים, וכמובן שמדובר בנושא עמוק ורחב שנוכל לתת רק טעימה ראשונית (אך מעשית!) ממנו.
מאחר והתרגיל היום היה טיפה מורכב, נסכם בקצרה מה ראינו עד כה:
לכל דבר במציאות יש היבט פנימי והיבט חיצוני. לכל אחד מההיבטים האלה יש גם כן היבט פנימי וחיצוני. מטרתנו לקשר את ההויה כולה על *כל* רבדיה אל שורש החיים – הבורא. המקדש כלל גם עבודה חיצונית – הקרבנות, וגם עבודה פנימית – התפילה והניגון, וכך העלה את רובדי החיים כולם, מהפנימיות של הפנימיות ועד החיצוניות של החיצוניות.
בעולם ללא מקדש התפילה כתנועת נפש מעלה את הפנימיות של החיים, ו"התפילה המקדשית" מעלה את הפנימיות של החיצוניות בימי החול. החיצוניות של החיצוניות יכולה לעלות אך ורק דרך המקדש או בשבת קודש.
מהי אותה תפילה מקדשית – בכך נעסוק בתרגילים הקרובים.
אני מודע לכך שהתרגיל היה הפעם קצת ארוך ומורכב, ואשמח לשמוע ממך בהודעה חוזרת אם יש צורך בהבהרות נוספות…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate