התחלנו את מסע העליה לרגל לבית מקדש של מעלה ב-3 התפילות ביום, באמצעות התמקדות בתכלית המסע – הכניסה לקודש הקדשים. כעת ניקח כמה צעדים אחורה, ונתבונן במסע הזה מנקודת ההתחלה שלו.
ראשית, נתבונן בתהליך העליה לרגל כפי שהוא מתואר במשנה, ומשם נתקדם לראות את המבנה הרוחני של התפילה שמתואר בספרי הפנימיות, ואז נתבונן כיצד לשלב ביניהם כתהליך תודעתי שניתן לעבור במהלך התפילה עצמה.
כידוע, עולים לרגל 3 פעמים בשנה. לכל עליה לרגל יש מאפיינים משלה. לקראת פסח יש את ההכנות להקרבת קרבן הפסח, התמנות לחבורה והגעה עם הכבשים לירושלים. לקראת חגי תשרי המוקד היה בעיקר העלאת הביכורים בסיום חודשי הקיץ ואיסוף היבול.
ניתן היה לחשוב שהעליה לרגל נעשית משפחות משפחות, יוצאים מהבית והולכים לירושלים. אך התיאור שהמשנה במסכת ביכורים מתארת הוא אחר:
כֵּיצַד מַעֲלִין אֶת הַבִּכּוּרִים? כָּל הָעֲיָרוֹת שֶׁבַּמַּעֲמָד מִתְכַּנְּסוֹת לְעִירוֹ שֶׁלַּמַּעֲמָד, וְלָנִים בִּרְחוֹבָהּ שֶׁלָּעִיר. לֹא הָיוּ נִכְנָסִים לַבָּתִּים. וְלַמַּשְׁכִּים הָיָה הַמְמֻנֶּה אוֹמֵר: "קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ".
מהי אותה "עיר של מעמד שכל העירות" מסביב היו מתקבצים אליה?
כשאנו מדמיינים את הקרבת קרבן התמיד אנו רואים את הכהנים מבצעים את פעולות ההקרבה ואת הלוויים מנגנים. אך למעשה מי שמקריב באמת את קרבן התמיד הוא עם ישראל! הוא הבעלים של הקרבן ואילו הכהנים הם רק שליחים לקיים את המצווה בשם הבעלים, וכידוע הלכתית הבעלים של הקרבן חייבים להיות חלק מתהליך ההקרבה. אז כיצד זה אפשרי בקרבן התמיד?
מתברר שכנגד 24 משמרות הכהונה ולויה, היתה גם חלוקה של עם ישראל כולו ל-24 מעמדות, דהיינו איזורים. אנשי המעמד היו עולים בחלקם לירושלים ועומדים "על גבי הקרבן" ומתפללים, וחלק היו נשארים במקומם ומתפללים וצמים בבתי הכנסת. לכל מעמד היה אחראי שהוא הממונה המוזכר במשנה. כמו כן אפר פרה אדומה היה מתחלק ל24 ערי המעמד כדי לאפשר היטהרות לקראת העליה לרגל, ויתכן שזה חלק מהתהליך.
יוצא ש"עיר המעמד" מוזכרת בשני הקשרים – העליה לרגל מצד אחד, והקרבת קרבנות התמיד שהתפילות הקבועות תוקנו כנגדם, מצד שני. יוצא שישנו קשר הדוק בין רעיון העליה לרגל לבין רעיון התפילה.
אם כך ניתן לדמיין את עצמנו יוצאים מביתנו עם משפחתנו ומגיעים לעיר הגדולה הסמוכה, עיר המעמד. שם אנו עוברים תהליך היטהרות במי פרה אדומה, ויחד עם המון משפחות נוספות – כולנו ישנים ברחובה של עיר. אין משמעות לשאלה אם יש לי בית או לא ואיך הוא נראה. כולנו ביחד ישנים בחוץ, כבר נמצאים בגדר של הולכי דרכים, מכוונים אל המטרה שלנו – עליה לירושלים לבית המקדש.
נשים לב לתהליך ההדרגתי מן הפרט אל הכלל – יציאה מהבית עם המשפחה, והתכנסות למעגל רחב יותר – כל משפחות המעמד נמצאות יחד בעיר המעמד, ויש אדם אחד שהוא בחינת ראש לקבוצה כולה, שמעיר את כולם בבוקר ואומר להם "קומו ונעלה ציון!".
אחד העקרונות בתפילה הוא עיקרון ההתכללות שאומר שאנחנו לא מתפללים כאנשים פרטיים, אלא כחלק מדבר גדול יותר. דבר זה בא לידי ביטוי מעשי בתקנת האריז"ל לומר לפני התפילה "הֲרֵינִי מְקַבֵּל עָלַי מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוךָ, וַהֲרֵינִי אוהֵב כָּל אֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּנַפְשִׁי וּמְאודִי". בכך אנו כבר כוללים את עצמנו עם כל ישראל, ונכנסים לתפילה לא כאדם בודד אלא כחלק מתנועה כללית של עליה לרגל.
אז לקראת התפילה הבאה שלך אני מזמין אותך לומר את המשפט הזה ולכוון שבתפילה הזו אתה מתפלל כחלק ממשהו גדול יותר ולא כאדם פרטי!
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate