"זכית בהגרלה מיוחדת, קיבלת את האפשרות להיכנס לפגישה אישית של 10 דקות עם ראש הממשלה או עם נשיא ארה"ב, לבחירתך!"… נניח שדבר כזה באמת היה קורה… כיצד היית מנצל את 10 הדקות הללו? כמה זמן היית מתכונן לפגישה הזו וכיצד?
יום אחד בלבד בשנה משלב בתוכו את המפגש בין האדם הקדוש ביותר, הכהן הגדול, נציגו של עם ישראל והאנושות כולה, ביום הקדוש ביותר – יום כיפור, והמקום הקדוש ביותר – קודש הקדשים, נקודת השראת השכינה בעולמנו.
הכהן הגדול מתכונן במשך שבעה ימים של פרישות וטהרה ליום הזה. סדר הכניסה מדוקדק, ונלמד אותו באריכות בין ראש השנה ליום כיפור. סדר העבודה בקודש הקדשים מתחיל בהעלאת הקטורת על המחתה בין בדי ארון הברית. ההתגלות עצמה נעשית מבעד לענן הקטורת, כפי שכתוב: "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת". הקטורת יוצרת מעין חציצה שדווקא היא מאפשרת את התגלות האינסופי, ממש כפי שלא ניתן להביט בשמש הפיסית בעין חשופה אלא רק מבעד להגנה כלשהי. הנוכחות של הכהן הגדול בקודש הקדשים כאשר בית המקדש כולו מתמלא בעשן הקטורת, היא הדבר הקרוב ביותר ל"עמידה לפני ה'" שיכול בן אנוש להגיע אליו.
כאשר ההלכה מכוונת אותנו לכוון כאילו אנחנו עומדים בקודש הקדשים, להבנתי זה כולל בתוכו את כל המהלך של סדר כניסת הכהן הגדול. נוכל להשתמש בכח הדימיון בשביל לראות את עצמנו ממש ככהן הגדול הנכנס "לפני ולפנים":
נראה את עצמנו לבושים בבגדי הלבן של כהן גדול ביום הכיפורים. אנו עולים על הכבש אל מזבח העולה כאשר בידינו מחתה, אותה אנו ממלאים בגחלים לוהטות מתוך האש. אנו יורדים מהמזבח כאשר המחתה ביד ימין ואז מקבלים ביד שמאל כלי ובתוכו הקטורת הטחונה "דקה מן הדקה". וכך אנו נכנסים אל תוך ההיכל, לבדנו. בצד ימין נראה את שולחן הפנים, בצד שמאל את המנורה, ומולנו את מזבח הזהב (הקטורת) שגובהו כמטר. אנו עוקפים את מזבח הזהב וממשיכים כשמולנו הפרוכת.
אנו יכולים לדמיין את התחושות בגוף, את פעימות הלב, ככל שאנו מתקרבים אל קודש הקדשים. אנו פונים שמאלה ונכנסים מצד שמאל אל מעבר לפרוכת. מולנו פרוכת נוספת, כאשר בין שתי הפרוכות נוצר מעין מסדרון ברוחב כחצי מטר. אנו פונים ימינה והולכים לאורך "המסדרון", ביד ימין מחתת הגחלים וביד שמאל הכלי עם הקטורת. בסוף ה"מסדרון" אנו פונים שמאלה אל מעבר לפרוכת הפנימית, וכעת אנו בקודש הקדשים! עוד מספר צעדים והנה אנו עומדים ממש במרכז, אל מול ארון הברית, בין שני בדי הארון.
אנו מניחים את מחתת הגחלים על הרצפה שמתחתיה אבן השתיה ממנה הושתת העולם. כעת אנו מחזיקים את כלי הקטורת בידיות מיוחדות בקצות אצבעותינו, ומתחילים להרים אותו באופן שהקטורת נשפכת אל תוך חופן ידינו, מבלי שאף גרגר יפול אל הרצפה. זו אמנם אחת המלאכות הקשות שבמקדש אך בדימיוננו אנו חופשיים להצליח בה בקלות… כעת שלא נשאר בכלי שום גרגר קטורת, אנו מניחים את הכלי על הרצפה לידינו, ומתחילים לשפוך את הקטורת על הגחלים, ומתחילים מהחלק החיצוני של המחתה ומתקרבים אלינו. הקטורת הדקה מן הדקה מוקטרת מידיית ומתחילה לעלות כעמוד עשן עם ריח משכר.
אנו ממש יכולים להריח את הריח שאין כמותו בכל העולם, ריח גן עדן. עמוד הענן מיטמר ועולה עד לתקרה, ומשם מתחיל להתפזר ולכסות את הבית כולו. ראייתנו החיצונית מיטשטשת, אך ראייתנו הפנימית מתבהרת, אנו יודעים: כעת אנו נמצאים כנציגי עם ישראל והאנושות כולה, במצב הקרוב ביותר מבחינה רוחנית שאליו יכול להגיע בן אנוש, וברגע הזה כל התפילות והבקשות, המודעות והלא מודעות, של החיים כולם, יכולות לקבל ביטוי ומקום, דרכנו, ובליבנו תפילה שה' יצליח דרכנו:
ה' – שפתי תפתח! ופי – יגיד תהילתך!
נעצור כאן להיום, ובתרגיל הבא נראה כיצד נוכל לשלב את התיאור הזה במהלך התפילה הקבועה. בינתים אני מזמין אותך לשים לב איזו חוויה יצר אצלך לקרוא את התיאור הזה? מחכה לקרוא בתגובות, בהודעה חוזרת או בקבוצת השיתופים!
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate