יצאנו מביתנו והתכנסנו ברחובה של עיר יחד עם שאר תושביה, עלינו לרגל לירושלים, הגענו להר הבית, נכנסנו אל המקדש
עד כה תיארנו את תהליך התפילה כעליה לרגל למקדש כמשהו מאוד רוחני וטהור… אבל לרובנו יש חלקים באישיות שהם
מי לא היה רוצה להיות בתוך נס? ממש להיכנס לסיטואציה בה הוא רואה או חווה את הטבע משתנה מול
את התרגיל הקודם סיימנו עם משל חשוב להבנת רעיון התפילה המקדשית – משל המדמה את הקשר בין הנשמה הפרטית
הרגע הגדול מגיע. לאחר כל מסע ה"עליה לרגל" שעברנו לאורך התפילה, אנו עומדים להיכנס לחלק של תפילת עמידה שהיא
אנחנו מגיעים לאחד החלקים המרכזיים ביותר בתפילה, החלק שמקדים וסמוך לשלב העמידה לפני ה' – קריאת שמע. הפסוק הזה
אחרי שנגענו בקצרה בשלב הראשון של התפילה, שלב ה"קרבנות", ניגע היום בשלב השני המכונה "זמירות" או "פסוקי דזמרא". במשל
לאחר שנגענו בקצרה במשמעות של שלב ה"קרבנות" בתפילה, ברצוני להביא היום פסקה של הרב קוק שעוסקת ממש בנושא הזה.
אחרי שראינו את התמונה הגדולה של תיאור מסע ה"עליה לרגל" הרוחני שאנו עוברים בכל יום במהלך תפילת שחרית, נתחיל
אם נפתח את הסידור ונחפש את העמודים שעוסקים ב"תפילת שחרית ליום חול" כנראה נראה עשרות רבות של עמודים כאלה.