אז עשרה בטבת הוא יום הטלת המצור על בית המקדש הראשון, אך ליום זה נתווספו משמעויות נוספות עם השנים, בהן ניגע בתרגילים הקרובים. נתחיל דווקא במשמעות המאוחרת ביותר – יום הקדיש הכללי אשר נקבע ע"י הרבנות הראשית כיום בו אומרים קדיש ומדליקים נר עבור מי שנספה בשואה ויום פטירתו לא נודע.
לכאורה יש לשאול מה הקשר בין שני האירועים ומדוע נבחר דווקא יום עשרה בטבת לעניין זה. מסביר הרב אוהד אחיטוב שלמעשה יום עשרה בטבת התחיל את התהליך שבו בפעם הראשונה מאז כבש יהושע בן נון את ארץ ישראל – עם ישראל עומד לקראת חורבן ויציאה לגלות. על פי נבואת יחזקאל שראינו בתרגיל הקודם, זהו למעשה גם הרגע שבו הדין נחרץ והסיפור נגמר. למעשה, מאז אותו רגע של הטלת המצור לפני למעלה מ-2500 שנה, עוד לא התאוששנו, שהרי בית המקדש השני לא הגיע למדרגת בית ראשון ובטח שלא למדרגת "הבית האחרון" אליו אנו כוספים!
כפי שראינו בסדרה על חנוכה ונראה בסדרה על פורים, הפוטנציאל המלא של בית שני לא הוגשם למרות מספר הזדמנויות, וממילא הוא נחרב גם כן. מאז, יצאנו לגלות ארוכה וכואבת בת 2000 שנה, אשר הגיעה לשיא הנורא בשואה האיומה שהשמידה שליש מהעם היהודי. כלומר ישנו רצף ישיר וברור בין הטלת המצור על ירושלים שהוביל לחורבנה, לבין השואה שיצרה מצב שיש יהודים שאפילו אין קרובים שיגידו עליהם קדיש או שיום פטירתם לא נודע. הכל חלק מאותו הסתר פנים, אותה מציאות של חורבן ושל גלות, שאנו מבקשים את סיומה.
אמנם, עם השנים התקנה המקורית של הרבנות הראשית קצת איבדה מכוחה והשפעתה, אך מצאתי שהרב יעקב אריאל, רבה של רמת גן, ראה לנכון לחזק ולהחזיר את התקנה לתוקפה. וכך הוא כותב:
"בְּתַקָּנַת הָרַבָּנוּת הָרָאשִׁית נִקְבַּע *כִּי הַצִּבּוּר כֻּלּוֹ* יִצְטָרֵף לַאֲמִירַת קַדִּישׁ יָתוֹם, מִשּׁוּם שֶׁלְּעִנְיָן הַקַּדִּישׁ הַנִּסְפִּים הֵם כְּמֵת מִצְוָה וְהַכֹּל הֵם קְרוֹבֵיהֶם… וַאֲנִי מֵעִיד שֶׁאֲמִירַת הַקַּדִּישׁ הַכְּלָלִי עַל יְדֵי כָּל הַצִּבּוּר קוֹרַעַת אֶת הַלֵּב"
לעניות דעתי, ואני מקווה שאני מכוון לדעת תורה בעניין, לאחר שעברנו את האירועים הקשים בשמחת תורה תשפ"ד, שלעדות הניצולים הרגישו ממש כחזרה לימי השואה, יש מקום להתחזק באמירת קדיש ע"י כל הקהל (ולכל הפחות מי שהוא יתום או שהוריו אינם מקפידים) ביום עשרה בטבת, ולכוון בו גם על הנרצחים הרבים באותם מאורעות שאולי לא על כולם יש מי שיגיד קדיש, גם על נרצחי השואה, וגם על כל הנרצחים לאורך כל ההיסטוריה היהודית מאז חורבן הבית – כאשר הכל גנוז בשורש החורבן שהתחיל בעשרה בטבת.
מתוך כך שנתחבר ונחווה את הזיכרון הזה בצורה מוחשית (באמצעות אמירת קדיש ע"י כל קהל המתפללים), ייתכן שנתעורר גם לכיסופים ובקשת הלב האמיתית לגאולה שלימה בבנין בית המקדש במהרה וברחמים בע"ה. כמובן על מנת שהתקנה המקורית תחזור למקומה יש צורך שרבני בתי הכנסת יתעוררו לעניין ויעוררו את המתפללים לומר כולם קדיש יחד. כצעד ראשון אני מזמין אותך להעביר את הרעיון הזה לרב בית הכנסת שלך. אשמח לשמוע האם וכיצד הרעיון התקבל?
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate