בתרגיל הקודם שאלנו על הקשר בין השואה לבין בית המקדש, וראינו שמדובר בתופעה שאמנם לא ניתן להסביר אותה אך ניתן להבין שהיא חלק מהתהליכים
ברוב השנים מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום כ"ז ניסן. אך לעיתים הוא מאוחר ביום ולעיתים מוקדם ביום. במבט ראשון עולה שאלה האם
על פי פשט פסוקי התורה, מצוות ספירת העומר נוהגת דווקא בארץ ישראל כאשר "קוצרים את קצירה" (כמובן להלכה סופרים בברכה גם בחוץ לארץ). על
בתרגיל הקודם ראינו שספירת העומר היא למעשה תקופת החיבור בין פסח לשבועות, בין ביכורי השעורה אותם מביאים למקדש כ"מנחת העומר", לביכורי החיטה אותם מביאים
אנו מתחילים היום סדרה שתעסוק בתקופה הכל כך מיוחדת שבין פסח לשבועות. נגענו בעניין בקצרה בתרגיל של מוצאי חג ראשון של פסח שעסק במנחת
מה העניין של יום אסרו-חג שאותו אנו מציינים היום, ביום שאחרי פסח כמו גם ביום שאחרי סוכות ושבועות? זו שאלה ששאלתי את עצמי הרבה
הלילה מסתיים שביעי של פסח, ומתחיל יום "אסרו חג" אשר עליו ועל ההקשר המקדשי שלו נדבר מחר. אך את הערב הזה נקדיש לחג האמונה,
בני ישראל מגיעים בלילה השביעי ליציאתם ממצרים לשפת ים סוף ובעקבות מהלך האמונה ומסירות הנפש שלהם, הם זוכים לקרוע את הים ולראות את פרעה
בשביעי של פסח אנו נקרא בתורה את סיפור קריעת ים סוף, המתחיל בכך שהקב"ה נמנע מלהוביל את עם ישראל לארץ ישראל בדרך הקצרה, הנקראת
לאחר שהתייחסנו למנהג לקרוא את שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ניגע היום בהפטרה לשבת חול המועד ודרכה נתחיל את הלימוד וההכנה לשביעי של