7 דקות מקדש ביום

 הארכנו להתבונן בתרגיל הקודם במשמעות הידיים וחשיבות הטהרה שלהם בבוקר כתהליך כניסה לסדר היום המקדשי של אדם החי בתודעת המקדש, בבחינת הכהן המקדש ידיו

 עסקנו רבות בתהליכי הלילה, בדרך שבה אנו הולכים לישון, בסדר קריאת שמע שעל המיטה ואפילו בתיקון חצות. כדי להשלים את התנועה, נתבונן באופן שבו

 הרגע שבו העולם מתחיל להתעורר מתרדמת הלילה, גם אם זו התעוררות פנימית שעוד לא מופיעה בחיצוניות, הוא רגע שמכיל בתוכו שתי משמעויות עיקריות. מצד

 עסקנו הרבה בנושא של מבנה היממה, החלוקה לשני החלקים – יום ולילה, והיחסים ביניהם ומי קודם למי. לפי חלוקה זו נקודות המעבר הן נקודות

 בתרגיל הקודם הצצנו לנושא מרתק והוא נושא החלומות. הזכרנו שהחלומות הם מרחב לעיבוד ובירור רגשות וחוויות של התת מודע, ושהיחס הבסיסי של חז"ל הוא

 התלבטתי לא מעט האם וכמה להיכנס לנושא החלומות במסגרת ההתבוננות על תהליכי השינה והלילה, והחלטתי שאי אפשר שלא להתייחס בכלל לנושא המרתק הזה, אבל

 אנו עוצרים ליום אחד את רצף הלימוד בנושא עבודת הלילה והשינה ברוח תודעת המקדש, כדי להתייחס לתאריך מיוחד שחל היום – כ"ט חשון, ערב

 פתחנו את נושא עבודת הלילה והשינה כהכנה לחודש כסלו שזה עניינו, וצללנו להתבוננות במהלך של "קריאת שמע שעל המיטה". כעת הגיע הזמן לסכם את

 אנו ממשיכים עם תהליכי השינה והלילה, כאשר בתרגיל האחרון התבוננו בפסוק "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי" הנאמר במהלך סדר קריאת שמע. ראינו שלפי הגמרא גם מי