אנחנו מתקדמים אל הנבואה האחרונה בספר ישעיהו המתארת גם היא את אשר יקרה לעתיד לבוא. זוהי נבואה ארוכה יחסית (פרקים סה-סו) ומסתיימת בהפטרה שנהוג
לאחר שראינו אתמול את נבואת ישעיהו שעוסקת בהשפעה של המקדש על אומות העולם בתור אומות שלמות והמעבר ממלחמה לשלום ביניהן, היום נראה נבואה נוספת
את המסע שלנו בין נבואות התנ"ך המזכירות את ההיבט האוניברסלי של המקדש נתחיל בנבואה שהיא אולי המפורסמת ביותר, הנבואה המופיעה בישעיהו פרק ב': הַדָּבָר
אני מבקש ממך לחשוב לשניה אחת על עצמך… כן, ממש עכשיו… * * * יש? נהדר. בזמן שחשבת על עצמך, מישהו בחוץ לא יודע
אנו מצויים בימים שאחרי חג הסוכות ושמיני עצרת בהם עסקנו רבות במצוות ומשמעויות החג. אך יש היבט מאוד מרכזי ומשמעותי בחג זה שבו לא
בתרגיל הקודם התחלנו התבוננות על אירועי שמיני עצרת תשפ"ד, והדברים נכתבים כשנה לאחר מכן, כאשר האירועים בעיצומם, ובכל יום ישנה התפתחות חדשה. ממש בימים
*כיצד ייתכן שאירוע כל כך כואב מתרחש דווקא בשמיני עצרת?* (מועדי המקדש למוצאי שמיני עצרת, כ"ב תשרי. תרגיל זה לא הוקלט, עמכם הסליחה) סיימנו
לא יאמן אבל אנחנו מתקרבים לסיומו של החג המופלא – חג הסוכות. הלילה יתחיל הלילה השביעי והאחרון המכונה "ליל הושענא רבה". לאחר שהקדשנו את
אנו נמצאים ביום האחרון להתבוננות במצוות ניסוך המים ושמחת בית השואבה. לאחר שלמדנו את המדרש המופלא על השיתין של המזבח והקשר למצוות ניסוך המים
בתרגיל הקודם הבאנו את המדרש המופלא בנוגע לכריית השיתין של המזבח בהם היו מנסכים את היין והמים עד למי התהום, ומה שקרה בעקבות כך.