כידוע, נס חנוכה אירע לאחר חתימת התנ"ך. בניגוד למגילת אסתר שאנו מוצאים דיון לגביה האם נאמרה ברוח הקודש, כלומר האם היא צריכה להיות חלק
אז אנחנו נמצאים בעיצומו של הסיפור על שבי ציון, שבעקבות הבצורת הקשה והנבואה שבאה בעקבותיה, התנערו מהקפאה של 20 שנה וחזרו לבנות את בית
ישנם ספרים בקצה התנ"ך ש(עדין) לא זכו לעדנה, הכרה ולימוד רב, למרות שהם מרתקים ורלוונטיים מאוד לדורנו. כאלה הם למשל ספרי שיבת ציון –
אנחנו נמצאים בעיצומו של המסע לגילוי שורשם הרוחני של ימי החנוכה. ראינו שמלאכת בניית המשכן הסתיימה בכ"ה בכסלו ואז היו אמורים להתחיל ימי חנוכת
משה רבינו יורד מהר סיני עם הלוחות השניים ביום הכיפורים, מקהיל את כל עדת ישראל למחרת, ומספר להם על המשכן העתיד להיבנות. הוא מזמין
בתרגיל הקודם ראינו את המדרש שמספר על החג הקדום שתיקן אדם הראשון באותו הזמן שחל חג החנוכה, כאשר ראה את ימי החורף מתקצרים עד
בתרגיל הקודם יצאנו לדרך עם סדרה חדשה של הכנה לחג החנוכה. שאלנו את שאלת הגמרא "מאי חנוכה" ונתנו לה להדהד ליום אחד. היום נתחיל
מהעיסוק בנושא הלילה והשינה לאור המקדש, אנחנו עוברים לעיסוק בחג שמסמל יותר מכל את ההתמודדות עם הלילה והחושך – חג החנוכה המתקרב כמובן! הגמרא
אנו נמצאים לקראת סיום הסדרה שעסקה בסדרי הלילה וההתעוררות מהשינה. את התרגיל היום נקדיש לנושא שלא הכי נעים לדבר עליו… אך בכל זאת מדובר
הארכנו להתבונן בתרגיל הקודם במשמעות הידיים וחשיבות הטהרה שלהם בבוקר כתהליך כניסה לסדר היום המקדשי של אדם החי בתודעת המקדש, בבחינת הכהן המקדש ידיו