התרגיל האחרון היה מאוד יסודי ובו נחשפנו לרעיון שבמקביל לתקיעה ה"ארצית" קיימת גם תקיעה "רוחנית" שמתרחשת ב"בית מקדש של מעלה". אמנם בהיעדר מקדש פיסי
בתרגיל האחרון הסברנו את מהות ההבדל בין תקיעות השופר בכל מקום שבהם המצווה היא *לשמוע* את קול השופר, לבין תקיעת השופר במקדש שעניינה הכרזה
אז ראינו את ההבדלים ההלכתיים העצומים שבין תקיעת השופר בכל מקום, לבין תקיעת השופר במקדש, עד כדי כך שאם נתקע בבית הכנסת באופן שבו
ראינו שתרועת השופר בראש השנה מבטאת בין השאר את קבלת עול מלכות השם ובכך שאנחנו *בוחרים* לחדש את הקשר ולהביע את הרצון שלנו במלכות
בתרגילים הקודמים הזכרנו שראש השנה הוא היום בו מתחדשת הבריאה, והעולם חוזר לנקודת הראשית שממנה הכל התחיל. דווקא ביום הזה ההפרדה או הנפרדות בין
בתרגיל הקודם פגשנו את המונח "החלל הפנוי" שהוא בבחינת "רחם" המאפשרת את הופעת העולם. בהתחלה העולם היה חלק בלתי נפרד מהחיים האלוקיים, ובתהליך הבריאה
כפי שראינו בתרגיל הקודם ראש השנה מוזכר בתורה רק כ"יום תרועה", ואפילו לא מפורש שתרועה זו היא בשופר דווקא, והדבר נלמד בתורה שבעל פה.
אחרי שסקרנו את המהלך הכללי של חגי תשרי על פי מודל "הנסירה", נתמקד כעת בחג המתקרב אלינו – ראש השנה, ננסה להבין במה שונה
לאחר שנגענו על קצה המזלג במשמעות של יום הכיפורים מבחינת התהליך של חגי תשרי, כיום שבו יש מעין בריאה מחדש שמביאה לטהרה מאוד גדולה,
בתרגיל הקודם התחלנו לסקור את המבנה של חגי תשרי על בסיס התבנית של רעיון הנסירה, והחלק הראשון של הפסוק "שמאלו תחת לראשי". ראינו שההפרדה