אנו מתקרבים לסיום לימוד "פרשיית החודש". לאחר שראינו את יום "חג הפסח" שהוא בזמן שאינו יום ולא לילה, ואת "חג המצות" בן שבעת הימים
לאחר שצללנו לחלק הראשון של פרשיית "החודש" שבו מפורטות הלכות "פסח מצרים", אנו עוברים לחלק השני של הפרשיה המתאר את הציווי לעשות את *חג
במהלך השבוע וחצי האחרונים זכינו להעמיק ב"פרשיית החודש" בפסוקים המתארים את מה שנקרא "פסח מצרים", כלומר הציווי לבני ישראל לעשות את הפסח בעת יציאת
ברגע הלידה של עם ישראל מתגלה העוצמה האמיתית והמלאה של סגולת ישראל, הקדושה האלוקית הטבועה בעם ישראל מעצם קיומו, בלי קשר למעשים או לבחירות
בתרגיל הקודם למדנו על ההבדל בין קודשי קודשים בהם הבשר שייך למזבח (כדוגמת קרבן עולה) לבין קודשים קלים בהם הבשר שייך לבעלים (כדוגמת קרבן
ראינו שבני ישראל מצווים לקחת שה, לשמור אותו במשך ארבעה ימים ולשחוט ביום י"ד ניסן. הסברנו שהשחיטה יוצרת פיצול בין הדם של הקרבן לבין
אנו נמצאים בליבו של לימוד הפרשיה הראשונה בתורה בה עם ישראל נצטווה על מצוות קרבן הפסח. באמצעות לימוד הפסוקים אנו מתוודעים ליסודות חשובים בעולם
ראינו שרגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים הם מקבלים ציווי – לקחת שה בי' בניסן. מה עושים איתו? נמשיך בלימוד הפרשית החודש: ו וְהָיָה
אנו ממשיכים בלימוד על קרבן הפסח. בתרגיל הקודם סיימנו עם התובנה שהיחידה הבסיסית בעם ישראל היא המשפחה ולא האדם הבודד, ושאלנו מה קורה אם
אנו נמצאים בתוך 30 הימים שבין פורים לפסח, ימים שבהם בזמן שבית המקדש בנוי, הם מוקדשים להיערכות והכנות לאירוע המרכזי של השנה – הקרבת