כאשר עסקנו בהתבוננות בנושא התפילה בתודעת המקדש, ראינו את עצמנו כעולים לרגל שעולים לבית מקדש של מעלה ברמה תודעתית-נשמתית, ומשתדלים להעלות את הרובד הפנימי
הלכות שבת הן אחד התחומים המפורטים ומורכבים בעולם ההלכה, למרות שבתורה עצמה אין כמעט התייחסות לפרטי המלאכות, מלבד תיאור כללי של "לא תעשה כל
אז האכילה על השולחן בשבת היא בבחינת אכילה מלחם הפנים, אבל זו רק ההתחלה. ישנו מקור מרתק נוסף לעניין המנהג לאכול "לחם משנה" (שתי
בהקבלה בין הבית הפרטי בשבת למקדש, ראינו את ההקבלה בין הדלקת הנרות למנורת המקדש, וההקבלה הפשוטה השניה היא בין השולחן הערוך לתפארת וסעודות השבת,
אז ראינו שהשבת היא בחינת מקדש במרחב הזמן, והבית שלנו הופך להיות בשבת מעין בית מקדש קטן ופרטי עם השראת שכינה בתוכו, ובבית המקדש
כאשר אנו באים להתבונן על הנושא של שבת במקדש, אנו לא מוצאים לכך כמעט תיעודים או סיפורים, למעט רמזים דקים. בסיפור המפורסם על האישה
את הסדרה הקרובה נקדיש לאחד הנושאים הרחבים, החשובים והעמוקים בתורה, השבת. זו תהיה סדרה קצרה מאוד יחסית לנושא עצום כל כך, ובעיקר נתמקד בקשרים
ט"ו בשבט שמח! בבוקר הזה משהו מתחיל להתעורר לחיים. לפי הגמרא ט"ו בשבט נקבע כראש השנה לאילן כי כבר ירדו רוב הגשמים של השנה,
הערב נציין את ט"ו בשבט. מועד זה מופיע במשנה כ"ראש השנה לאילן" לפי שיטת בית הלל, ואילו לפי שיטת בית שמאי – זה היה
נגענו בשאלות *למה* לאכול, *איך* לאכול *וכמה* לאכול, ניגע היום בשאלה *מה* לאכול. כמובן שהשאלה הזו נוגעת קודם כל למישור הבריאותי, יש מאכלים יותר