אנו ממשיכים בהתבוננות בקרבנות חג השבועות. לאחר שהעמקנו בנושא מנחת שתי הלחם, שהיא ביכורי החיטה של הציבור (בנוסף לביכורי שבעת המינים של היחיד הכוללים
בתרגיל הקודם ראינו את הרעיון הכללי של שתי מצוות ביכורי הכלל – ביכורי השעורה למחרת הפסח במנחת העומר, וביכורי החיטה ביום שבועות במנחת "שתי
אנו מתחילים את הסדרה שתעסוק בהכנה לחג השבועות. במבט ראשון נראה שניתן להתבונן על החג משתי נקודות מבט שונות מאוד – מצד אחד הוא
הגענו אל יום ירושלים – היום הגדול, היום שבו נפתחו השמים, וזה הזמן לסכם את הסדרה שעסקה בהכנה ליום הזה. ראינו שמבחינה היסטורית, וכנראה
היום כ"ז באייר, הוא יום מיוחד. בסדרה שעסקה בהכנה ליום העצמאות, הזכרנו מסורת שהיתה ידועה לתלמידי הגר"א, בנוגע לשני ימים בספירת העומר. הדברים מובאים
היום, כ"ו אייר, הוא היום בו יצאה ישראל למתקפת פתע כנגד מדינות ערב שהידקו את טבעת החנק מסביב למדינה מתוך כוונה להשמיד, להרוג ולאבד
בתרגילים האחרונים ראינו את השתלשלות האירועים שהחזירו לעם ישראל את הר הבית, גם ללא שהתכוון לכך מלכתחילה, ואת המשמעויות הרוחניות של האירוע הזה. ראינו
ראינו בתרגילים הקודמים את החששות העצומים של ממשלת ישראל לנקוט פעולות (כגון חופש פולחן לבני כל הדתות…) שעלולות "להרגיז את המוסלמים" בשל הרגישות העצומה
לאחר שראינו את המשמעויות הרוחניות של חזרת עם ישראל למקום המקדש כשיקוף של חזרת השכינה לנוכחות מלאה בבית מקדש של מעלה, נשאל את עצמנו
בתרגיל הקודם פגשנו את הרגע של "החלום ושברו" – בפעם הראשונה אחרי 2,000 שנה עם ישראל חזר למקום המקדש כישות ריבונית לאומית שיש לה