בתרגיל הקודם העלינו שאלה עוצמתית: במה נתייחד ט"ו באב שניתן לקיים בו את מעמד המחולות והשידוכים כאילו היה יום כיפור, יום סליחה ומחילה שכולם
בתרגיל הקודם התחלנו להתבונן בחידה של ט"ו באב. היום נתחיל לאסוף את כל הרמזים שאנו יכולים למצוא במעט המקורות שיש לנו ולחבר את חתיכות
אנחנו נמצאים בשבוע שבין ט' באב לט"ו באב והימים האלה יוקדשו להתבוננות באחד המועדים המסתוריים והנעלמים בלוח השנה העברי: *ט"ו באב.* מסכת תענית העוסקת
מי שחווה אבלות על אדם קרוב יודע שגם כשנגמרת השבעה זה לא אומר שחוזרים מיד לחיי שגרה. להיפך, פתאום הכל מתרוקן ומשתתק ונשארים עם
אנו נמצאים בבוקר של יום תשעה באב. למען האמת, זה לא זמן לדיבורים. זמן לדומיה והתבוננות. אבל נזכיר למי שטרם הצטרף לכנס הדיגיטלי החי
– "שמעת? הוא נשרף! זהו, זה נגמר!" -"מה זאת אומרת נשרף? מי יכול לשרוף כזה דבר??" שלפתי במהירות את המכשיר מהכיס. אי אפשר היה
בשעה טובה הגענו לתרגיל האחרון בסדרת "מהות הקרבנות" שהיא גם במובן מסוים סדרת הפתיחה של השנה כולה! אני באופן אישי מאוד מתרגש, עבורי זו
אנחנו לקראת סיומו של השבוע השלישי ואיתו – סיום הסדרה העוסקת במהות הקרבנות! אבל לפני שנסיים, נתבונן על הזדמנות מיוחדת להיכנס בשערי המקדש של
היום נדבר על פעולה ש"לוקחת" לנו חלק מאוד גדול מהחיים, בערך רבע… כן, אני מדבר על השינה. אז אני רוצה לשאול אותך שאלה למחשבה:
אחרי הפסקה של יום אנו ממשיכים בסדרת "מהות הקרבנות", לקראת סיום השבוע השלישי והאחרון. בשני התרגילים האחרונים ראינו הצעות ליישום מעשי של "תודעת המקדש"