כפי שראינו בתרגיל הקודם ראש השנה מוזכר בתורה רק כ"יום תרועה", ואפילו לא מפורש שתרועה זו היא בשופר דווקא, והדבר נלמד בתורה שבעל פה.
אחרי שסקרנו את המהלך הכללי של חגי תשרי על פי מודל "הנסירה", נתמקד כעת בחג המתקרב אלינו – ראש השנה, ננסה להבין במה שונה
לאחר שנגענו על קצה המזלג במשמעות של יום הכיפורים מבחינת התהליך של חגי תשרי, כיום שבו יש מעין בריאה מחדש שמביאה לטהרה מאוד גדולה,
בתרגיל הקודם התחלנו לסקור את המבנה של חגי תשרי על בסיס התבנית של רעיון הנסירה, והחלק הראשון של הפסוק "שמאלו תחת לראשי". ראינו שההפרדה
אז אחרי שהקדמנו אזהרת מסע שכל מה שנדבר על הקב"ה זה רק בדרך השאלה, נעלה את השאלה הבאה: אנו מבינים שראש השנה הוא יום
תקציר הפרקים הקודמים: ראינו שהחגים לאורך השנה מתחלקים לשתי משפחות: שלושת הרגלים וחגי תשרי. ראינו שלפי האריז"ל המבנה של חגי תשרי מתבסס על רעיון
תרדמה על האדם, "ניסור" הצלע (הצד האחורי), בנייתו לאישה והבאתו אל האיש… זהו תהליך הנסירה אותו ראינו בתרגילים הקודמים. מה יקרה כעת כאשר האיש
אחרי שראינו את נקודת הפתיחה של הזוגיות הראשונה: האיש והאשה אשר נבראו לפי חז"ל "דבוקים גב אל גב" או כפי שמצב זה מכונה בקבלה
בכל בוקר בימי אלול נשמע קול השופר בבתי הכנסת. את התרגיל הקודם סיימנו בהתבוננות במבנה התקיעה הבנוי מאחדות (התקיעה הראשונה, הקול הפשוט), פירוד (התרועה
בתרגיל הקודם ראינו כיצד חגי תשרי הם למעשה "משפחה אחת" של חגים, שעומדת בנפרד מה"משפחה" של שלוש הרגלים (כאשר חג סוכות משתייך לשתי המשפחות).