מי שחווה אבלות על אדם קרוב יודע שגם כשנגמרת השבעה זה לא אומר שחוזרים מיד לחיי שגרה. להיפך, פתאום הכל מתרוקן ומשתתק ונשארים עם
אנו נמצאים בבוקר של יום תשעה באב. למען האמת, זה לא זמן לדיבורים. זמן לדומיה והתבוננות. אבל נזכיר למי שטרם הצטרף לכנס הדיגיטלי החי
– "שמעת? הוא נשרף! זהו, זה נגמר!" -"מה זאת אומרת נשרף? מי יכול לשרוף כזה דבר??" שלפתי במהירות את המכשיר מהכיס. אי אפשר היה
בשעה טובה הגענו לתרגיל האחרון בסדרת "מהות הקרבנות" שהיא גם במובן מסוים סדרת הפתיחה של השנה כולה! אני באופן אישי מאוד מתרגש, עבורי זו
אנחנו לקראת סיומו של השבוע השלישי ואיתו – סיום הסדרה העוסקת במהות הקרבנות! אבל לפני שנסיים, נתבונן על הזדמנות מיוחדת להיכנס בשערי המקדש של
היום נדבר על פעולה ש"לוקחת" לנו חלק מאוד גדול מהחיים, בערך רבע… כן, אני מדבר על השינה. אז אני רוצה לשאול אותך שאלה למחשבה:
אחרי הפסקה של יום אנו ממשיכים בסדרת "מהות הקרבנות", לקראת סיום השבוע השלישי והאחרון. בשני התרגילים האחרונים ראינו הצעות ליישום מעשי של "תודעת המקדש"
אנו עושים הפסקה של יום אחד ברצף התרגילים של הסדרה בנושא "מהות הקרבנות" כדי להתכונן ל"שבת חזון" המתקרבת, היא השבת האחרונה שלפני תשעה באב
אנחנו ממשיכים עם שבוע השלישי בסדרה העוסקת במהות הקרבנות, שבוע המוקדש ל"ישום מעשי", ואחרי שעסקנו אתמול בפעולה שהיא אולי הרוחנית ביותר בעולמנו – תפילה,
סיימנו את השבוע השני בסדרת "מהות הקרבנות" עם "היכרות" עם רעיון "בית המקדש של מעלה" והגדרת המושג "נשמת המקדש". ראינו את ההבדל העקרוני