אברהם, יצחק ויעקב אבותינו, התפללו בכל יום, אבל לא היה להם סידור. תפילתם היתה אישית ומתחדשת בכל יום, והם תיקנו לפי הסוגיה שראינו בתרגיל הקודם, את רעיון התפילה והקשר *הפנימי* עם הבורא מידי יום, קשר שמרומם ומקשר את היבטי הפנים של החיים והמציאות. זהו ההיבט המרכזי של התפילה לפי ר' יוסי ברבי חנינא, ואם כך אנו צריכים להבין מדוע לשיטתו הסמיכו חכמים את התפילה הזו, אל עולם הקרבנות.
לעומת זאת, לפי ר' יהושע בסוגיה, עיקר העניין של התפילה הוא כנגד הקרבנות, שכפי שהסברנו בהרחבה מעמידים ומקשרים את היבטי *החוץ* של החיים, ההיבטים הגופניים, המעשיים וקומות ההויה כולם (הדומם, הצומח, החי והמדבר).
ואם התפילה היא כנגד הקרבנות, זה אומר שלסדרי התפילה של 3 תפילות ביום, יש את היכולת להשפיע לא רק על מרחבי הפנים, אלא גם על המרחבים החיצוניים של החיים! זוהי תפיסה מהפכנית שמלמדת אותנו שהתפילה היא לא רק תחליף לעולם המקדש, אלא היא *המשך והרחבה* שלו!
חשוב להדגיש שכמובן זה לא מגיע בניגוד להיבט האישי והפנימי של התפילה מצד אחד, שנשאר קיים הן כתפילה אישית ("התבודדות") והן ככוונה פנימית בתוך גוף התפילה עצמו. ומצד שני, זה כמובן לא תחליף מלא לעולם הקרבנות שממש קידש ורומם את החומר, אלא זוהי בחינה, או התנוצצות שלו.
אמנם אנחנו יודעים שהיה מנהג להתפלל 3 תפילות ביום עוד לפני חורבן המקדש. כך אנו מוצאים את דניאל הנביא שמתפלל 3 תפילות ביום, ועדות מתקופת המקדש השני על ימי שמחת בית השואבה בה היו מתפללים את התפילות במקביל להקרבת התמידים:
"אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה: כְּשֶׁהָיִינוּ שְׂמֵחִים שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאִינוּ שֵׁנָה בְּעֵינֵינוּ, כֵּיצַד? שָׁעָה רִאשׁוֹנָה תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, מִשָּׁם לַתְּפִלָּה, מִשָּׁם לְקָרְבָּן מוּסָף, מִשָּׁם לִתְפִלַּת הַמּוּסָפִין, מִשָּׁם לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, מִשָּׁם לַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, מִשָּׁם לִתְפִלַּת הַמִּנְחָה, מִשָּׁם לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם"
מבלי להיכנס לשאלה מתי בדיוק תוקנה תקנת 3 התפילות כפי שאנו מכירים אותה כיום, ברור שזה היה לקראת או סביב חורבן בית המקדש השני. לפי הרמב"ם, נוסח התפילה נקבע לאחר חורבן המקדש הראשון.
בכל אופן, למסקנת הסוגיה, אכן התפילה הופיעה בעולם ע"י האבות, כתפילה אישית פנימית, כקשר בלתי אמצעי בין הנברא לבורא. אלא שחכמים "הסמיכו את התפילה על הקרבנות". כלומר הוסיפו למימד הפנימי של התפילה את המימד החיצוני של תיקון והעלאת העולמות, עד כמה שאפשר בעולם ללא מקדש.
הרעיון הזה מסביר את ההיבטים הפחות אישיים של התפילה – הרעיון להתפלל דווקא בבית כנסת ודווקא במניין, הזמנים הקבועים, ועוד הרבה הלכות שמשפיעות על הגוף, על המקום, הלבושים ועוד – כל אלה קשורים להיבט של העלאת ותיקון העולמות *החיצוניים* דווקא, לעומת ההיבט הפנימי האישי שיכול לבוא לידי ביטוי גם לבד ובכל סיטואציה שהיא.
זוהי למעשה התשתית לרעיון "התפילה המקדשית" שאותו נכיר מקרוב יותר בתרגילים הקרובים. בינתים מזמין אותך להתבונן היכן התפילה פוגשת אותך בחייך ולאיזה היבט התחברת יותר?
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate