כשאנחנו קוראים את כל הנבואות המתארות את בית המקדש כמרכז הרוחני העולמי שבו העולם כולו יעבוד את השם ובתוך כך יבחר להניח את נשקו
אנחנו מגיעים אל הנבואה האחרונה ברצף הנבואות האוניברסליות, הנבואה שמחזירה אותנו לנקודת הפתיחה של הסדרה – חג הסוכות. הנבואה, המופיעה בסוף ספר זכריה –
לאחר שראינו מספר נבואות בספר ישעיהו העוסקות בהיבט האוניברסלי של בית המקדש העתידי, נמשיך את המסע עם נבואות מספר זכריה. הנביא זכריה היה אחד
בתרגילים הקודמים דיברנו על חיבור של הגויים גם כאנשים בודדים וגם בתור עמים שיעלו לירושלים. יתכן שהנבואה אותה למדנו בשני התרגילים האחרונים ואשר מסיימת
אנו נמצאים בעיון בנבואה החותמת את ספר ישעיהו. אחרי שראינו את תחילת הנבואה בפרק סה, נדלג לסיומה, סוף פרק סו, ולמעשה סוף הספר כולו,
אנחנו מתקדמים אל הנבואה האחרונה בספר ישעיהו המתארת גם היא את אשר יקרה לעתיד לבוא. זוהי נבואה ארוכה יחסית (פרקים סה-סו) ומסתיימת בהפטרה שנהוג
לאחר שראינו אתמול את נבואת ישעיהו שעוסקת בהשפעה של המקדש על אומות העולם בתור אומות שלמות והמעבר ממלחמה לשלום ביניהן, היום נראה נבואה נוספת
את המסע שלנו בין נבואות התנ"ך המזכירות את ההיבט האוניברסלי של המקדש נתחיל בנבואה שהיא אולי המפורסמת ביותר, הנבואה המופיעה בישעיהו פרק ב': הַדָּבָר
אני מבקש ממך לחשוב לשניה אחת על עצמך… כן, ממש עכשיו… * * * יש? נהדר. בזמן שחשבת על עצמך, מישהו בחוץ לא יודע
אנו מצויים בימים שאחרי חג הסוכות ושמיני עצרת בהם עסקנו רבות במצוות ומשמעויות החג. אך יש היבט מאוד מרכזי ומשמעותי בחג זה שבו לא