רגע לאחר חנוכה ורגע לפני שלומדים על המשמעויות הלא מוכרות של צום עשרה בטבת, נקדיש סדרה קצרצרה של יום אחד למצווה שהיא חשובה מאוד אך במבט ראשוני נראה שאינה קשורה למקדש – והמצווה היא מצוות תפילין.
במבט ראשון אין קשר מיוחד בין תפילין למקדש, זוהי מצווה שעם ישראל יחסית מקפיד על קיומה גם כשאנו ללא מקדש ואפילו בחוץ לארץ. ובכל זאת, נבקש להאיר גם את המצווה הזו באור חדש – אור המקדש.
וכך כותב הרמב"ם על מצווה זו:
צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדַּל לִהְיוֹתָן עָלָיו, כָּל הַיּוֹם–שֶׁמִּצְוָתָן, כָּךְ הִיא… אַף עַל פִּי שֶׁמִּצְוָתָן לְלָבְשָׁן כָּל הַיּוֹם, בְּשָׁעַת תְּפִלָּה יָתֵר מִן הַכֹּל:
כלומר ישנו פער גדול בין האופן שבו אומר לנו הרמב"ם שאמורים לקיים את המצווה – להניח אותן כל היום, לבין האופן בו אנו מורגלים – הנחת התפילין רק במהלך תפילת שחרית!
הפער הזה יכול גם להתחיל להאיר לנו את המהות המקדשית של מצוות התפילין. כידוע, קדושת התפילין שניה רק לקדושת ספר תורה. אך בעוד בספר התורה אנו פותחים ולומדים, וכך מתחברים דרכו לקדושת התורה, הרי שהתפילין מטרתן להישאר סגורות! במקום זאת, את התפילין אנו קושרים על גופנו – על הראש ועל הזרוע. ואם נדמיין רגע את המציאות שמתאר הרמב"ם שבה מניחים את התפילין לאורך היום כולו, הרי יוצא שהתפילין מוסיפות קדושה מיוחדת *בכל דבר שהאדם עושה!* אנו רגילים לראות אדם מתפלל עם תפילין. אנו יכולים גם לדמיין די בקלות אדם שלומד תורה עם תפילין. אך בואו נדמיין רגע חקלאי, נפח או מתכנת, שעושים מלאכתם עם התפילין עליהם!
ממש כמו במקדש, הקדושה אינה נשארת בעולמות הרוחניים אלא מאירה ומקדשת את העולם הגשמי כולו! כך גם ברובד האישי של האדם, זמן לימוד התורה הוא זמן שבכל מקרה קדושת התורה חופפת על האדם. אך דווקא בזמן שהאדם פועל לפרנסתו לדוגמה, עלולה להיווצר תחושת פיצול כאילו עכשיו הוא מנותק מהקדושה. מצוות התפילין בצורתה המקורית מאפשרת לאדם לחבר גם את הזמנים הללו אל מקורות הקדושה, ולזכור שאדרבה דווקא עכשיו נדרש חיבור עמוק אל מצוות התורה ושמירה על "משא ומתן באמונה" לדוגמה.
מקור מדהים הממחיש את קדושת התפילין והקשר ההדוק לקדושת המקדש, נמצא בזהר הקדוש, מדרש הנעלם בפרשת חיי שרה (דף קכט). מפאת אורכו ומורכבותו של המקור נביא רק קטע קצר ממנו:
דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בִּרְחִימוּ סַגִּיאָה דְּהֲוָה לֵיהּ עִם יִשְׂרָאֵל [שהקב"ה באהבתו הגדולה שיש לו עם ישראל] אָמַר לוֹן לְמֶעְבַּד לֵיהּ בֵּי מַשְׁכְּנָא כְּגַוונָא דִּרְתִיכָא עִלָּאָה דִלְעֵילָא [אמר להם לעשות לו משכן כדוגמת המרכבה העליונה של מעלה] וְיֵיתֵי דִיּוּרֵיהּ עִמְּהוֹן הֲדָא הוּא דִכְתִיב, [ויבוא לשכון עמהם. כמו שכתוב] (שמות כ״ה:ח׳) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְשָׁמַעְנָא… דְּהָכָא סָתִים טַעְמָא דִּתְפִילִּין בְּהַאי פְּסוּקָא [ושמענו… שבפסוק זה רמוז סוד התפילין].
אומר הזהר דבר מופלא, שהפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" רומז על סוד התפילין! במילים אחרות, אדם שמניח תפילין זוכה להיות בזמן הזה מעין "בית מקדש" מהלך, והקב"ה משרה את שכינתו עליו! ואכן, נוכל למצוא קווי דימיון בין התפילין לבין המקדש (מעבר לצורה עצמה שבעצמה מזכירה מאוד את צורת המקדש!) – התפילין עשויות מעור של בהמה, הן הבית עצמו העשוי מהחלק החיצוני הקשה והגס, שעובר עיבוד משמעותי מאוד עד שהוא מופיע בצורה ה"מתוקנת" כבית של תפילין, והן הקלף שעליו כותבים את הפרשיות שהוא עדין יותר. דווקא החפץ הכל-כך בהמי ו"גס" הזה, הופך להיות הדבר הקדוש ביותר שנמצא במרחב החיים שלנו! (אמנם פעם היו גם ספרי תורה בבית לצורך לימוד תורה אך כיום נהוג שהם בעיקר בבתי כנסת, וזה נושא לכשעצמו…). ממש כשם שבמקדש הפעולה הרוחנית והקדושה ביותר נעשית דווקא ע"י הקרבנות המגיעים מעולם החי והצומח, עם כל העיסוק בבשר ובדם הנלווה אליהם. זהו הסוד של המקדש, הקדושה הכי עליונה היורדת אל המקומות הכי נמוכים ומקדשת גם אותם, וכעת אנו מבינים שזהו בדיוק גם סוד התפילין!
לסיכום, התפילין נותנות לנו הזדמנות ואפשרות להתחבר לאור ולסוד של המקדש, בכל רגע שאנו זוכים להניחם, ובמקור היו אמורים באופן הזה לקשר ולקדש את כל רבדי העשיה שלנו לאורך היום לאור של המקדש, ולא רק את זמן תפילת שחרית שכפי שנראה לאחר עשרה בטבת – הוא בעצמו ממילא מהלך של התקשרות לאור המקדש.
אמנם, ברמה ההלכתית והחברתית מדובר באתגר לא קטן וזו שאלה לא פשוטה ברמה המעשית. למעוניינים להכיר את הנושא בצורה יותר רצינית ולהיכנס לפרטים ההלכתיים והמעשיים אני ממליץ על הספר "פארך חבוש", ואין זה המקום לכך. בינתים נדמיין את החזון המקדשי הגדול שבו עם ישראל מבוסס על חברה של מניחי תפילין – במוסדות הלימוד, במסחר, בכלכלה, בצבא, במשטרה… כולם עם תפילין!
אגב, לגבי שאלת הנחת התפילין במקדש אין על כך בהירות גדולה. מה שברור הוא שהנחת תפילין של יד אסורה משום חציצה בין הגוף לבין בגדי הכהונה. ואילו תפילין של ראש ניתן היה להניח אך לא ברור האם בפועל הכהנים עשו זאת. העיקרון אותו עיקרון להבנתי – קדושת התפילין נדרשת כדי לקשר דווקא את עולמות החול אל הקודש, ואילו בקודש עצמו נוכחות התפילין פחות הכרחית.
אז מה דעתך על המבט המחודש על מצוות התפילין? אשמח לשמוע.
ממחר אנחנו נכנסים לסדרת הכנה קצרה ליום עשרה בטבת, סדרה שתחשוף בפנינו סיפורים מרתקים ולא ידועים!
תודה ללומד אסף פרידמן שהאיר את עיני בנוגע למקור המופלא בזהר.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate