לאחר שעסקנו בתהליכי ההתכללות כהכנה לתפילה, נתחיל להיכנס למבנה התפילה עצמו. אנחנו נתמקד בתפילת שחרית כי היא התפילה המרכזית ש"מעמידה" את היום. שאר התפילות במובן מסוים "רוכבות" על הגל הרוחני שיוצרת תפילת שחרית ולכן הן קצרות יותר.
כדי לקבל משהו מהמבנה שהאריז"ל מתאר, יש להקדים מספר מונחים חשובים. על פי הקבלה, הקשר והחיבור בין הבורא לבריאה משתלשלים ומופיעים דרך ארבעה "עולמות". ניתן לדמיין זאת כמעין בצל שיש בו שכבה בתוך שכבה בתוך שכבה…
המבנה הזה שמיד נפרט אותו מופיע גם בעולם באופן כללי וגם בנפש האדם שהוא בחינת "עולם קטן", שניתן לומר עליה שמורכבת גם היא מ-4 שכבות. השכבה ה"חיצונית" ביותר של העולם נקראת "עולם העשיה" וזהו למעשה העולם הגשמי אותו אנו קולטים באמצעות החושים שלנו. כנגד עולם העשיה יש את ה"נפש" (זה קצת מבלבל כי "נפש" זה גם שם כולל לכל החלק ה"רוחני" שלנו שמורכב ממספר שכבות, וגם כינוי לשכבה החיצונית ביותר). זוהי השכבה שעניינה הקיום עצמו, ההישרדות. דאגה לאוכל, קורת גג וכן הלאה. זהו הרובד הבסיסי ביותר שבלעדיו לא יתקיימו גם השכבות הפנימיות ביותר.
השכבה הבאה נקראת "עולם היצירה" וכנגדה יש את שכבת ה"רוח". בציר העולמות זהו עולם המלאכים, עולם של תנועה, של הוצאה מן הכח אל הפועל. ברמה הנפשית זוהי השכבה של האידיאלים, של היצירה, התרבות, האומנות, הפיתוח, ההתקדמות. לא רק קיום כשלעצמו, אלא קיום שחותר להגשמת מטרה כלשהי. ביחסים שבין הרוח לנפש נהוג לראות את הנפש בתור הקוטב הנקבי, ואת הרוח בתור הקוטב הזכרי, וכמובן שהם מקיימים ביניהם מערכת יחסים הדוקה של נתינה וקבלה.
השכבה הפנימית יותר נקראת עולם הבריאה, וכנגדה יש את הנשמה. עולם הבריאה הוא כמו תינוק שזה עתה נולד – יש לו ישות מצד עצמו אבל היא מאוד ראשונית ותמציתית. גם הנשמה היא טהורה במהותה, לא מתלכלכת ומסתבכת בענייני העולם הזה אלא שומרת על הקשר הטהור עם המקור ממנו הגיעה, וממשיכה להאיר את האור שלו כל הזמן. במשל המשפחתי, הנשמה מקבילה לאמא.
והשכבה הפנימית ביותר נקראת "עולם האצילות" ובמשל התינוק – זהו השלב שהוא עדין ברחם. מצד אחד "עובר ירך אמו" והוא בפועל חלק מגוף האם ממש, אין לו יכולת קיום עצמאית. מצד שני, יש כאן התחלה של התהוות של משהו נפרד, אבל בשלב שהוא עדין חלק מהמרחב הבורא. חשוב להדגיש שגם עולם האצילות הוא חלק מהאור *הנאצל* כלומר לא מדובר בבורא עצמו אלא בתהליכי הבריאה המאוד ראשוניים. כנגד עולם האצילות יש את שכבת ה"חיה" בנפש, שזוהי למעשה אותה פעימת חיים טהורה אותה הזכרנו בתרגיל הקודם, שפועמת בכל הופעות החיים כולם. למעשה בשכבת החיה מתבטלת הנפרדות בין הנבראים השונים, וכולם מתכללים לאותה שכבת חיים אחדותית. במשל המשפחתי, החיה מקבילה לאבא.
(למעשה יש שכבה עוד יותר פנימית אבל לא ניכנס אליה כרגע כי התוכן מורכב דיו גם כך…)
בתהליך התפילה המקדשית אנחנו ניכנס פנימה שלב אחרי שלב, עד שנגיע לעולם האצילות המקביל במקדש לקודש הקדשים, ולאחר מכן נצא – גם כן שלב אחרי שלב.
אני יודע שהתרגיל הזה כלל הרבה מונחים תיאורטיים ואולי פחות מובן, אבל זוהי הקדמה הכרחית בשביל ללמוד את החלקים השונים של התפילה… בינתים ניתן להתבונן מה *לא* היה מובן מכל זה ולשאול בקבוצה או בתגובות 🙂
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate