ראינו את התפתחות התפילה כקשר בין הנברא לבורא, קשר שהולך ומתפתח ממצב אילם שמתבטא בעיקר בקרבנות עד לשיח מפותח ואפילו שירה המגיעים לשיא אצל דוד ושלמה, שרואים את בית המקדש קודם כל כמקום של תפילה, ויותר מכך – מעין צומת רוחני שהתפילות מכל העולם מתנקזות אליו ומשם עולות ונשמעות לפני הבורא.
דבר זה מקבל חיזוק בפסוק הלקוח מנבואת ישעיהו על אחרית הימים: וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית *תְּפִלָּתִי* עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית *תְּפִלָּה* יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים – העולות והזבחים יהיו לרצון על המזבח דווקא כאשר בית המקדש נתפס (נקרא) כבית תפילה!
אם כך, מהו הצורך בקרבנות ומדוע לא ניתן להסתפק בבית כנסת גדול ומרכזי? במובן מסוים היה הרבה יותר קל "להתחבר" לרעיון המקדש כבית כנסת ללא כל נושא ה"קרבנות" שקצת קשה לעיכול…
כדי להבין משהו מהסוד הזה, אנחנו צריכים להקדים ולפתוח שני מושגים בסיסיים ואת היחס ביניהם: *"פנים" ו"חוץ".*
נסביר: כל דבר בעולם מורכב משני היבטים אלו. הכי קל להבין את זה כאשר נתבונן על עצמנו – יש את הדרך בה אנו מופיעים בעולם, הן ברמה הפיסית והן ברמת המעשים שאנו עושים. זהו ההיבט *החיצוני* שלנו, שניתן לתפיסה בידי אנשים אחרים.
אך כל אחד מכיר על עצמו את ההיבט *הפנימי* של חייו, שאף אחד אחר לא יכול לקלוט אם לא *נחצין* אותו. אלו המחשבות, הרגשות והתחושות שמתרוצצות אצלנו פנימה. או במילים אחרות, יש את הגוף כהיבט חיצוני, ויש את הנפש כהיבט פנימי. מי שמסתכל מבחוץ רואה את ההופעה החיצונית והמעשית שלנו ויכול לפרש אותה בהרבה מאוד צורות, אבל אנחנו יודעים מה הכוונה האמיתית שלנו מאחורי ההופעה החיצונית, כוונה שיכולה לשנות את כל הפרשנות מקצה לקצה.
מה שיכול לחבר בין ההיבט הפנימי לחיצוני הוא הדיבור, שבאמצעותו אנחנו יכולים לתווך את הכוונה הפנימית שלנו ביחס למעשה החיצוני, וכך לאפשר את הפרשנות הנכונה אליו.
אך באמת, גם בנפש שלנו יש היבט פנימי וחיצוני. יש את המחשבות, הרגשות והתחושות שנגישים ומוכרים לנו, ויש היבטים יותר פנימיים שפחות בהירים לנו. אלו התת מודע והעל מודע אותם כבר הזכרנו בסדרה שעסקה בשינה (בתחילת חודש כסלו). כשאנחנו מתבוננים על עצמנו אנחנו פוגשים את השכבה *החיצונית* של הנפש, אך בתוכה יש שכבה פנימית יותר שהיא זו שמשפיעה באמת על מה נרגיש ומה נחשוב. כלומר – מושגי הפנים והחוץ אלו מושגים יחסיים ולא מוחלטים.
לאחר שראינו את הדוגמה של יישום עיקרון הפנים והחוץ על עצמנו, נוכל לחזור ולהתבונן על העולם ולהבין שכל דבר כאן יש לו פנים וחוץ. כל חפץ לדוגמה יש לו את ההיבט החיצוני שלו שזו ההופעה הפיסית שלו בעולם, ויש את ההיבט הפנימי שזו בעצם המהות של החפץ והמטרה שלשמה הוא נעשה. באותו אופן ניתן להתבונן על מושגים, על ארגונים, מוסדות, רעיונות וכו'.
על מנת שלא להאריך בתרגיל נעצור כאן בסיום ההקדמה ונקשר את הדברים לתפילה ולמקדש בתרגיל הבא, ובינתים מזמין אותך לשים לב כיצד ההתבוננות על העולם דרך מושגי הפנים והחוץ מאירה באור חדש את ההסתכלות על העולם, והאם ומה התחדש לך בתרגיל היום. אשמח לשמוע שיתופים בהודעה חוזרת, בקבוצה אוו בתגובות.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate