7 דקות מקדש ביום

 בתרגיל הקודם תיארנו את האירוע ההיסטורי של כיבוש הר הבית במלחמת ששת הימים, מנקודת מבט של "הציונות המקדשית". כלומר, כחלק מהתקווה בת שנות אלפיים

 אנו נמצאים בסדרת הכנה לקראת יום שחרור ירושלים, ובתרגיל הקודם פרסנו את הרקע למלחמת ששת הימים. כפי שראינו האוירה לפני המלחמה היתה מאוד מתוחה

 אנו מתחילים היום לעסוק במועד הכי "צעיר" במעגל השנה, אבל לפחות עבורי ברמה האישית – זהו המועד הכי מרגש ומיוחד: יום שחרור ירושלים. בסדרה

 אנו נמצאים ביום ל"ג בעומר, וזו הזדמנות להתבונן על דמותו של ר' שמעון בר יוחאי, בהקשר לאירועים שראינו לאורך הסדרה כולה. המרד הוכרע, עולם

 אז סקרנו בקווים מאוד כלליים את השתלשלות מרד בר כוכבא אשר שיאו כנראה בכיבוש ירושלים, וסופו במצור ארוך על העיר ביתר עד לחורבנה הטרגי,

 ראינו את הרקע ההיסטורי והרוחני של מרד בר כוכבא, וראינו שמהרגע הראשון נוצרה מחלוקת ברורה בין התומכים למתנגדים, מחלוקת שלמעשה ממשיכה עד ימינו אנו…

 היום י"ד באייר הוא יום פסח שני. בע"ה כאשר ייבנה בית המקדש, ביום זה יגיעו לבית המקדש כל מי שלא יכלו להקריב פסח בזמנו

 בתרגיל הקודם ראינו את התשתית הרוחנית שעמדה בבסיס מרד בר כוכבא: הקביעה של ר' עקיבא ש"בר כוסבא" הוא בעצם "בן הכוכב" (בר כוכבא) אשר

 אז בתרגיל הקודם ראינו את הרקע ההיסטורי למרד בר כוכבא, שבסופו של דבר מתנקז לנקודה אחת – המקדש. הרומאים ביקשו לייאש את עם ישראל

 אנו מתחילים היום את הצלילה לתוך אחד האירועים הדרמטיים בתולדות עם ישראל, מרד בר כוכבא, כאשר השאלות העיקריות עליהן נחפש תשובה הן – האם

 בתרגיל הקודם התבוננו על חודש אייר, "חודש העומר", שבליבו יש את החג המיסתורי ל"ג בעומר. התחלנו לחשוף את הקשר המפתיע של החודש הזה לבית

 אנחנו בתחילתה של הסדרה שמטרתה לפזר מעט מערפל של "חג המיסתורין" – ל"ג בעומר. ראינו שזהו החג היחיד שנקרא על שם ספירת העומר שהיא

 אנחנו מתקרבים לחג המסתורי ביותר במעגל השנה – ל"ג בעומר. החג הזה כל כך מסתורי, שלא ברור בכלל מהו… כן אנחנו רואים מנהג, בעיקר

 אנחנו נמצאים בתרגיל המסכם את הסדרה שעסקה ביום העצמאות, ואת התרגיל הזה נקדיש להתבוננות ב"הפטרה" אותה נהוג לקרוא ביום העצמאות. ראשית יש לדעת שלא

 בחלק גדול מהשנים, יום העצמאות נדחה ליום ו' באייר, אך היום אנו נגלה שזהו למעשה התאריך האמיתי של יום העצמאות! מדוע? לאחר מלחמת העולם

 יום העצמאות, יום ה' באייר, הוא יום הכרזת מדינת ישראל. אבל מהי המשמעות הרוחנית של ההכרזה הזו ומדוע יש לציין ולחגוג אותה? בשבת חול

 יום ד' באייר נקבע כיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה. אמנם ברוב השנים יום זה יוקדם ביום או יומיים או יידחה ביום, אך

 בתרגיל הקודם ראינו את המעבר מ"השופר הגדול" ל"שופר הבינוני", מתנועת "הציונות המקדשית" ל"תנועה הציונית" ה"טבעית" כמי שמובילה את תהליך החזרה לארץ ישראל. יש לדעת

 בתרגיל הקודם ראינו כיצד הרעיון שכינינו "הציונות המקדשית" הופיע במציאות דרך רבנים, ספרים ויוזמות שונות שכולם קראו לעלות לארץ ישראל, לכונן בה יישוב עברי

 בתרגיל הקודם ראינו את הדרשה של הרב קוק שבה הוא הגדיר שלושה סוגים של "תקיעות שופר" כאשר הכוונה היא להתעוררות לשיבה אל הארץ והתחלת

 בתרגיל הקודם הנחנו מושג חדש – "ציונות מקדשית", אשר בעצם מבטא את החזון העתיק והמסורתי של עם ישראל לשוב לארץ ישראל, להקים בה ריבונות

 אנחנו מתחילים את הסדרה שתעסוק בהכנה ליום העצמאות, כחלק מהסדרה הגדולה שעוסקת בתקופת ספירת העומר. כבר ראינו שחצות הלילה של פסח הוא רגע הלידה

 לאחר שנגענו על קצה המזלג בשאלת מהות השואה והקשר למקדש, ניגע בשאלה השניה – מדוע דווקא כ"ז ניסן? לאחר שהוקמה המדינה עלה רצון לעצב

 בתרגיל הקודם שאלנו על הקשר בין השואה לבין בית המקדש, וראינו שמדובר בתופעה שאמנם לא ניתן להסביר אותה אך ניתן להבין שהיא חלק מהתהליכים

 ברוב השנים מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום כ"ז ניסן. אך לעיתים הוא מאוחר ביום ולעיתים מוקדם ביום. במבט ראשון עולה שאלה האם

 על פי פשט פסוקי התורה, מצוות ספירת העומר נוהגת דווקא בארץ ישראל כאשר "קוצרים את קצירה" (כמובן להלכה סופרים בברכה גם בחוץ לארץ). על

 בתרגיל הקודם ראינו שספירת העומר היא למעשה תקופת החיבור בין פסח לשבועות, בין ביכורי השעורה אותם מביאים למקדש כ"מנחת העומר", לביכורי החיטה אותם מביאים

 אנו מתחילים היום סדרה שתעסוק בתקופה הכל כך מיוחדת שבין פסח לשבועות. נגענו בעניין בקצרה בתרגיל של מוצאי חג ראשון של פסח שעסק במנחת

 מה העניין של יום אסרו-חג שאותו אנו מציינים היום, ביום שאחרי פסח כמו גם ביום שאחרי סוכות ושבועות? זו שאלה ששאלתי את עצמי הרבה

 הלילה מסתיים שביעי של פסח, ומתחיל יום "אסרו חג" אשר עליו ועל ההקשר המקדשי שלו נדבר מחר. אך את הערב הזה נקדיש לחג האמונה,

 בני ישראל מגיעים בלילה השביעי ליציאתם ממצרים לשפת ים סוף ובעקבות מהלך האמונה ומסירות הנפש שלהם, הם זוכים לקרוע את הים ולראות את פרעה

 בשביעי של פסח אנו נקרא בתורה את סיפור קריעת ים סוף, המתחיל בכך שהקב"ה נמנע מלהוביל את עם ישראל לארץ ישראל בדרך הקצרה, הנקראת

 לאחר שהתייחסנו למנהג לקרוא את שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ניגע היום בהפטרה לשבת חול המועד ודרכה נתחיל את הלימוד וההכנה לשביעי של

 את התרגיל היום נקדיש למגילת שיר השירים והקשר שלה אל חג הפסח וכמובן לבית המקדש. כידוע יש מנהג לקרוא את המגילה בסיום ליל הסדר,

 בדמיוננו, אנחנו עדין בירושלים הבנויה, חוסים בצילו של בית המקדש השלישי. כזכור, ביום י"ד שחטנו את קרבן הפסח ובלילה עשינו את הסדר יחד עם

 בתרגילים הקודמים הארכנו בתיאור סיפורי-דימיוני של ליל הסדר המלווה באכילת קרבן הפסח. אם לא נזכה לכך בפועל, נוכל לכל הפחות לזכור ולהזכיר לכל הנוכחים

 לאחר ההארה העצומה של יום הפסח ויום טוב הראשון של חג המצות, אנו מגיעים הלילה לזמן גדול ומיוחד – ליל הקרבת מנחת העומר, ותחילת

 עם סיום הסדרה העוסקת בהכנה לחג הפסח ולחג המצות, אנו מתקרבים אל היום הגדול. גם אם חלילה לא נזכה להיות מחר בירושלים ולהקריב את

 לאחר ש"המראנו" על כנפי הדימיון אל ירושלים הבנויה ועברנו את כל תהליך הקרבת הפסח עד עשית ליל הסדר "כסדר" וסיום בשירת ההלל ההמונית על

 לאחר ששתינו את הכוס השניה אותה החזקנו לאורך כל אמירת המגיד, הגיע הזמן לתפקיד השני של הפה בערב הזה… "כעת ניגש למצוות האכילה. בשנים

 אנו מסיימים את הדרשות על פסוקי ה"המגיד" עם הפסוק "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" ובאופן טבעי

 בירידה מהר הבית לכיוון "יער האוהלים" מקדם את פנינו הריח העוצמתי של קרבנות הפסח הנצלים בתנורים המיוחדים. "וואו, אני כל כך רעב," אומר אחד

 אנו יוצאים משערי הר הבית, נושאים בסלים מיוחדים את הבשר המיועד לקרבן הפסח וקרבן החגיגה. אנחנו מגיעים לאוהל הגדול כאשר השמש כבר נוטה לכיוון

 אנו ממשיכים את המסע בכח הדימיון אל "ירושלים הבנויה". בתרגיל הקודם חווינו את הקרבת קרבן התמיד של בין הערבים, וכעת תקיעת החצוצרות מודיעה על

 אנחנו מתקדמים על ציר הזמן. לאחר שנטהרנו באפר הפרה האדומה והתמנינו על שה לקרבן הפסח כחלק מחבורה, ובכך הסכמנו וביקשנו להפוך להיות חלק מהכלל

 אנו ממשיכים לעקוב אחרי תהליך ההתכללות (הפיכה לחלק מכלל) שמתרחש עם קרבן הפסח. ראינו את עיקרון המינוי לקרבן פסח שהופך אותי מיחיד לחבורה ומבטא

 אנו נמצאים בתהליך הלימוד וההתבוננות על ההכנות המעשיות לקראת הקרבת קרבן הפסח, הן ברמה הנשמתית בבית מקדש של מעלה, והן ברמה המעשית גופנית לכשהדבר

 לאחר שעסקנו בנושא ההיטהרות לקראת הקרבת הפסח באמצעות התבוננות בפרשת פרה, וכן ראינו את היסודות של קרבן פסח באמצעות התבוננות על פסוקי פרשת "החודש"

 אנו נמשיך היום את ההתבוננות בהפטרת פרשת החודש, אותה התחלנו אתמול. כפי שראינו בלימוד לקראת פורים, תהליך הגאולה של עם ישראל מגלות בבל היה

 סיימנו את ההתבוננות ב"פרשת החודש", וכעת נתבונן בהפטרה המיוחדת לשבת זו. זוהי הפטרה מיוחדת שפותחת באירוע שיתרחש בבית המקדש השלישי בתאריך שחל היום –

 אנו מתקרבים לסיום לימוד "פרשיית החודש". לאחר שראינו את יום "חג הפסח" שהוא בזמן שאינו יום ולא לילה, ואת "חג המצות" בן שבעת הימים

 לאחר שצללנו לחלק הראשון של פרשיית "החודש" שבו מפורטות הלכות "פסח מצרים", אנו עוברים לחלק השני של הפרשיה המתאר את הציווי לעשות את *חג

 במהלך השבוע וחצי האחרונים זכינו להעמיק ב"פרשיית החודש" בפסוקים המתארים את מה שנקרא "פסח מצרים", כלומר הציווי לבני ישראל לעשות את הפסח בעת יציאת

 ברגע הלידה של עם ישראל מתגלה העוצמה האמיתית והמלאה של סגולת ישראל, הקדושה האלוקית הטבועה בעם ישראל מעצם קיומו, בלי קשר למעשים או לבחירות

 בתרגיל הקודם למדנו על ההבדל בין קודשי קודשים בהם הבשר שייך למזבח (כדוגמת קרבן עולה) לבין קודשים קלים בהם הבשר שייך לבעלים (כדוגמת קרבן

 ראינו שבני ישראל מצווים לקחת שה, לשמור אותו במשך ארבעה ימים ולשחוט ביום י"ד ניסן. הסברנו שהשחיטה יוצרת פיצול בין הדם של הקרבן לבין

 אנו נמצאים בליבו של לימוד הפרשיה הראשונה בתורה בה עם ישראל נצטווה על מצוות קרבן הפסח. באמצעות לימוד הפסוקים אנו מתוודעים ליסודות חשובים בעולם

 ראינו שרגע לפני שבני ישראל יוצאים ממצרים הם מקבלים ציווי – לקחת שה בי' בניסן. מה עושים איתו? נמשיך בלימוד הפרשית החודש: ו וְהָיָה

 אנו ממשיכים בלימוד על קרבן הפסח. בתרגיל הקודם סיימנו עם התובנה שהיחידה הבסיסית בעם ישראל היא המשפחה ולא האדם הבודד, ושאלנו מה קורה אם

 אנו נמצאים בתוך 30 הימים שבין פורים לפסח, ימים שבהם בזמן שבית המקדש בנוי, הם מוקדשים להיערכות והכנות לאירוע המרכזי של השנה – הקרבת

 לסיום ההתבוננות בפרשת שבת פרה אותה אנו קוראים אחרי פורים ולפני שבת "החודש", נתבונן בהפטרה לשבת זו. ההפטרה היא חלק מרצף הפטרות מסוף ספר

 עד כה ראינו את עיקרון "ניצחון המוות" של הפרה האדומה, שמביאה איתה לעולם את "טל תחיית המתים" שמסוגל להתמודד עם המוות וטומאתו שהינו "מחלה"

 כחלק מההכנה לפסח המתקרב התחלנו לעסוק בנושא ההיטהרות מטומאת המת באמצעות אפר הפרה האדומה. ראינו שהמוות הוא תוצאה של "טעות אנוש" (האכילה מעץ הדעת),

 כיום, כאשר פורים חולף ומתחילים להרגיש את פסח באויר, אנו ישר מתחילים לחשוב על לנקות את הבית מחמץ, וזו תנועה מאוד טבעית של התחדשות

 יום שושן פורים הוא פלא גדול. בכל הארץ (והעולם) המולת פורים שככה וזהו יום רגיל, ואילו בירושלים אתמול היה יום רגיל לחלוטין והיום זהו

 היום, י"ד באדר, יום פורים (למעט בירושלים, על כך נדבר מחר). יש משהו מעט מוזר בכך שאנו חוגגים את החג לא ביום שבו אירע

 פתחנו את ההתבוננות לקראת פורים בשאלה האם מגילת אסתר היא "מגילת הגלות" או "מגילת המקדש". באמצעות הבאת ההקשר ההיסטורי-תנ"כי כפי שעולה מהספרים האחרים בתנ"ך,

 בתרגיל הקודם ראינו שהמניעה היחידה שעצרה את ההזדמנות להמליך את זרובבל ואסתר למלכי יהודה שמביאים את בשורת המקדש לעולם כולו, היתה המניעה הפנימית המנטלית

 הודעה חשובה בנוגע ל"זכר למחצית השקל" בסיום התרגיל אנו מתקרבים לחג הפורים ואיתו לקראת סיום המגילה, על אף שנגענו ממש רק בקצה הקרחון של

 נפתח את התרגיל היום בחידה: כמה זמן עבר מרגע שפורסמה הגזירה הנוראה על השמדת כל עם ישראל ביום אחד, עד לרגע שבו נתלה המן

 לאחר הקדמת הרקע "המקדשי" למגילת אסתר, אנו נכנסים להתבונן על האירועים המרכזיים במגילה באמצעות המשקפיים "המקדשיות". כאמור, לא נעבור פסוק פסוק אלא ניגע רק

 סיימנו את התרגיל הקודם עם מעין "חידה" – כמה יהודים נענו להצהרת כורש וקמו ויצאו מתוך גלות בבל? התשובה מופיעה בפרק ב בספר עזרא

 בתרגיל הקודם ראינו שלא רק עונשים ואירועים קשים מסתתרים מאחורי אירועים שנראים טבעיים ואנושיים מבחינה היסטורית, גם תהליכים גאוליים כמו היציאה מגלות בבל –

 ראינו שדריווש המדי וחתנו-שותפו כורש הפרסי, תופסים את כסאו של בלשצאר מלך בבל, אך לא עוברות שנים רבות ודריווש נפטר ומעביר את מלכותו לכורש,

 בתרגיל הקודם התחלנו להרכיב את "פרופיל האישיות" של מרדכי היהודי. ראינו שהוא הוגלה בגלות "החרש והמסגר" בה הוגלתה האליטה הרוחנית והכלכלית של ירושלים וממלכת

 אנחנו יוצאים למסע חשיפת הסיפור האמיתי שמאחורי המסכה של מגילת אסתר. ראינו בתרגיל הקודם שאחשורוש מוזכר בתור המלך שבתקופתו הוקפאה בניית המקדש. היום נתחיל

 במבט ראשון נדמה שאם יש חג אחד שאין לו קשר למקדש – הרי זה פורים. מגילת אסתר מתרחשת כולה בשושן הבירה, בזמן שהיהודים נמצאים

 אז ראינו את הקשר העמוק בין עם ישראל לבין מחזוריות הלבנה, החל ממצוות קידוש החודש ועד היכולת של עם ישראל לעבור ממצב של "ירח

 כפי שראינו, ראש חודש הוא זמן של התחדשות, אך כדי שההתחדשות הזו תגיע, חייב להיות מרכיב של כפרה. כפי שראינו שעיר העיזים לחטאת עניינו

 בתרגיל הקודם פגשנו את המדרש המופלא על הדיאלוג בין הקב"ה לבין הלבנה בעת בריאתה, כאשר בתחילה הלבנה נבראה כשווה עם השמש, אך בעקבות פליאתה

 נכנסנו אתמול להתבוננות בעניין קרבן מוסף של ראש חודש, ובמיוחד שעיר העיזים לחטאת שבאופן חריג נאמר עליו "חטאת לה'". הסברנו שהשעיר הזה מכפר על

 לאורך השנה כולה אנו מתבוננים על משמעות המועדים השונים כפי שעולה מהתיאורים מזמן המקדש, ומנסים להתחבר למשמעויות האלה גם במציאות שאין מקדש, מתוך הבנה

 היום נתחיל בסדרה שעוסקת במועד הנפוץ ביותר במעגל השנה, אבל למרות זאת הוא כנראה הכי פחות מורגש – ראש חודש. אמנם מי שמגיע לבית

 אמנם אנחנו רגילים לראות את השבת כסיום השבוע, אבל ישנו ציור נוסף שמשווה את השבוע למעין מנורה – השבת באמצע ובצד אחד ימים רביעי

 קיבלנו את השבת בתפילת "קבלת שבת" ונכנסנו בשערי "מקדש השבת" – המקדש במרחב הזמן. העולם כולו מתעלה, אך זה לא נגמר בזה. כל שלב

 כאשר עסקנו בהתבוננות בנושא התפילה בתודעת המקדש, ראינו את עצמנו כעולים לרגל שעולים לבית מקדש של מעלה ברמה תודעתית-נשמתית, ומשתדלים להעלות את הרובד הפנימי

 הלכות שבת הן אחד התחומים המפורטים ומורכבים בעולם ההלכה, למרות שבתורה עצמה אין כמעט התייחסות לפרטי המלאכות, מלבד תיאור כללי של "לא תעשה כל

 אז האכילה על השולחן בשבת היא בבחינת אכילה מלחם הפנים, אבל זו רק ההתחלה. ישנו מקור מרתק נוסף לעניין המנהג לאכול "לחם משנה" (שתי

 בהקבלה בין הבית הפרטי בשבת למקדש, ראינו את ההקבלה בין הדלקת הנרות למנורת המקדש, וההקבלה הפשוטה השניה היא בין השולחן הערוך לתפארת וסעודות השבת,

 אז ראינו שהשבת היא בחינת מקדש במרחב הזמן, והבית שלנו הופך להיות בשבת מעין בית מקדש קטן ופרטי עם השראת שכינה בתוכו, ובבית המקדש

 כאשר אנו באים להתבונן על הנושא של שבת במקדש, אנו לא מוצאים לכך כמעט תיעודים או סיפורים, למעט רמזים דקים. בסיפור המפורסם על האישה