שבעה ימים של שמחה ללא הפסקה… הרחבנו על "שמחת בית השואבה" בתרגיל הקודם אך לא נגענו בכלל במהות השם הזה, ובכלל על מה השמחה הזו?
כמובן שהמילה "שואבה" היא על שם שאיבת המים עבור מצוות ניסוך המים הייחודית לסוכות. ניתן לומר שהשמחה לאורך כל הלילה היתה הכנה לתהלוכה שיצאה מבית המקדש וירדה עד מעיין השילוח, ושם הכהן היה שואב את המים בכלי מיוחד מזהב, הנקרא "צלוחית", ואז היו מעלים את המים חזרה למקדש כדי לנסך אותם על גבי המזבח.
אז השמחה כולה נקראת על שם אותה שאיבה ,ודבר זה מזמין אותנו להתבונן במהות של מצוות ניסוך המים ולנסות להבין מה הפך אותה לכל כך משמחת שיש סביבה מצוות שמחה כל כך משמעותית.
אני מודה שמצוות ניסוך המים היתה בשבילי מעין כתב חידה, והלימוד והכתיבה כאן הם הזדמנות להמשיך את הבירור והלימוד מתוך תקווה שהדברים ילכו ויתבהרו תוך כדי המסע…
מצוות ניסוך המים היא אחת מהמצוות שהיא כולה "הלכה למשה מסיני" ואינה כתובה במפורש בתורה, בדומה למצוות ערבה שגם היא ייחודית לסוכות. אמנם בגמרא מובאות 3 דעות כיצד מצווה זו נרמזת בתורה, אך זה לא מנע ממצווה זו להיות במוקד של אחת המחלוקות הגדולות ביותר עם כת הצדוקים שהיתה בתקופת בית המקדש השני. כת זו לא קיבלה את התורה שבעל פה ואת הפרשנות המקובלת של חז"ל לתורה וכפרה בכל הרעיון של מצוות ניסוך המים!
הזכרנו את המחלוקת עם הצדוקים בהקשר של העלאת הקטורת בקודש הקדשים ביום כיפור כאשר שם יש מחלוקת לגבי פרט אחד במצווה. אך כאן יש לשאול – מדוע המצווה כלל אינה מוזכרת בתורה במפורש??
כאשר אנו מבקשים להתבונן במהות המצווה כמובן שאין לנו פסוקים מפורשים לעיין בהם ולמעשה אין כלל הרבה מקורות שעוסקים בה.
נראה קודם כל את המשניות: נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד? צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלֹשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלּוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. עָלָה בַּכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ. שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיַּיִן. וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אַחַת.
אם כך, אנו רואים שתהליך הניסוך התחיל משאיבת המים מן השילוח. משם היו הולכים ומעלים את המים עד שהגיעו ל"שער המים", ושם עצרו, ותקעו והריעו ותקעו, כלומר יש כאן נקודת ציון משמעותית בתהליך. לאחר מכן העלו את המים על גבי המזבח, ואז נסכו (שפכו) את המים, במקביל אל היין, אל תוך שני ספלים שהיה בהם נקב, והמשנה מתארת שהיו כמעין שני חוטמין, כלומר – אף!
לפני שנצלול למקור מרתק שיכול לגלות מעט מהסודות שגנוזים במצווה המיוחדת הזו, נזכיר רגע מה הם בעצם נסכים. מצוות הנסכים והמנחות מוזכרת בספר במדבר פרק טו, לאחר סיפור חטא המרגלים. זוהי מצווה התלויה בביאה לארץ והיא אומרת שיחד עם קרבנות הנדבה וקרבנות המועדים, יש להביא מנחה העשויה מקמח ובלולה (מעורבבת) בשמן וכן יין אותו מנסכים על גבי המזבח. הכמויות של המנחות והנסכים תלויות בבהמה ממנה מובא הקרבן – ככל שמדובר בבהמה גדולה יותר (כגון פר לעומת איל או כבש) כך משקל המנחות והנסכים יהיה גדול יותר.
נראה שהתורה מלמדת שבארץ ישראל, יחד עם החלק שמגיע בקרבן מהחי, יש להביא גם חלק מן הצומח שמבטא את האיכות הגבוהה ביותר שניתן להפיק מהאדמה: הקמח, השמן והיין. אלו התוצרים החשובים ביותר המופקים מהצומח (כמו שכתוב "דגנך, תירושך ויצהרך").
בכך הקרבן מעלה ומקדש את אדמת ארץ ישראל שהיא דומם אבל מצמיחה מתוכה את הצומח. לגבי נסכי היין, אין ספק שהיין הוא מצד אחד התוצר המשובח ביותר שהאדם יודע להפיק מהאדמה והצומח (ולכן כל ברכות ה"טקסים" נעשות על גבי כוס יין, כגון קידוש, הבדלה, ברית מילה, נישואין ועוד) ומצד שני – יש לו פוטנציאל הרסני אם נעשה בו שימוש מוקצן. לפי אחת הדעות פרי עץ הדעת היה הגפן, נח אחרי המבול משתכר וכן לוט אחרי הפיכת סדום.
את היין הזה אנו מנסכים על גבי המזבח ובכך מחברים את הכח הזה אל נקודת הקודש ומקור החיים. הקדמה זו מחדדת את השאלה – מה העניין של לנסך דווקא מים, חומר כל כך פשוט, דומם זול ובסיסי ומדוע דווקא בסוכות?
אנו נמשיך בבירור המשותף בתרגילים הבאים בהם נראה מדרש מופלא ביותר שמחבר אותנו אל העומק של המצווה, תרתי משמע…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate