אנחנו מתקרבים לסיומו של חג החנוכה המאיר והמופלא הזה. לא יהיה קל להיפרד ממנו, אבל השיא עוד לפנינו כך שניקח איתנו צידה לדרך להמשך השנה מהאורות המיוחדים של חג האורות 🙂
ראינו שבניית המשכן הסתיימה בכ"ה בכסלו, מה שאומר שעקרונית שמונת ימי החנוכה במהותם מקבילים לשמונת ימי המילואים בהם חנכו את המשכן. ואכן קריאת התורה שנהוגה בימי החנוכה מזכירה את קרבנות הנשיאים שהובאו בימים אלו של חנוכת המשכן.
היום השמיני לימי המילואים היה יום מכונן בתולדות עם ישראל. ביום זה יצאה אש השכינה מקדש הקדשים, אכלה את קרבנות המילואים שהיו על המזבח ומאז ליוותה את בני ישראל כ"אש התמיד" עד לחורבן משכן שילה. כלומר זהו יום שבמובן מסוים גדול אפילו יותר ממעמד הר סיני שבו היתה התגלות שכינה, אבל היתה נקודתית וגם היתה ממרחק, ואילו כאן ממש התקיים הפסוק "ושכנתי בתוכם" – בתוכם ממש, פיסית – עם ישראל עומד מסביב למזבח ורואה את האש במרחק מטרים ספורים ממנו!
בתורה אנו מוצאים תיאור כפול ליום הזה. בספר ויקרא (פרשת שמיני) ישנו תיאור מנקודת מבט של הכהנים, ובספר במדבר (פרשת נשא) יש תיאור מנקודת המבט של עם ישראל, וזו גם הקריאה הנהוגה ביום השמיני של חנוכה המכונה "זאת חנוכה", מה שמתחיל לגלות לנו את העומק והעוצמה של היום הזה! כאשר אנו מחברים את שני התיאורים האלה, מתבהרת תמונה מלאה שקשורה באופן מפתיע לעניין המנורה!
נראה קודם כל את התיאור שמופיע בפרשת שמיני – ספר ויקרא. לאחר שבעת ימי המילואים מגיע היום השמיני, בתחילתו משה קורא לאהרון ולבניו ולזקני ישראל, מנחה אותם מה יש לעשות ביום הזה כדי לזכות להתגלות ה' בתוכם, והם אוספים את כל בני ישראל לחצר המשכן. אהרון מבצע את כל סדר הקרבנות כפי שציווה משה, ואז נושא את ידיו ומברך את כל עם ישראל. היינו מצפים שברגע הזה תתממש הברכה ועם ישראל יזכה להתגלות ולהשראת השכינה בתוכו! אך זה לא קורה עדין.
בשלב הזה נכנסים משה ואהרון לאוהל מועד, יוצאים, מברכים שוב את העם, ואז מגיע הרגע הגדול:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם, וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם.
נראה שהפסוקים האלה מחביאים בתוכם חידה – מה קרה שם באוהל מועד, מדוע משה ואהרון היו צריכים להיכנס ואז לצאת, לברך שוב את העם ורק אז התגלה כבוד ה' ויצאה האש מקדש הקדשים?
יתכן שהתשובה לחידה נמצאת בפסוקים המקבילים בפרשת נשא אותם נקרא ביום השמיני של חנוכה, ובהם נתבונן בתרגיל הבא!
לסיום, היום הוא גם ראש חודש! אנחנו נתבונן בנושא של ראש חודש בסוף חודש שבט, אך יש נקודה מעניינת בשילובו של ראש חודש בליבו של חג החנוכה שכדאי לשים לב אליה. דיברנו רבות על כך שחנוכה חל בתקופה החשוכה ביותר בשנה – גם הימים הם הקצרים ביותר, וגם הלילות חשוכים במיוחד מאחר ומדובר בסיום החודש והירח "הולך ופוחת". אך בראש חודש טבת המגמה מתהפכת! הירח של החודש החדש "נולד" ומתחיל להופיע ולהאיר את שמי הלילה. בהתחלה זהו "אור קטן" אך הוא "מוסיף והולך" מלילה ללילה, כך שחציו השני של חנוכה הולך ונעשה מואר יותר ויותר. אם כך ניתן לומר שראש חודש טבת הוא נקודת ההיפוך של החג, ולמעשה של השנה כולה מאחר והוא נמצא בליבו של הזמן החשוך ביותר. ייתכן מאוד שגם המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל האם מספר הנרות אותם מדליקים "פוחת והולך" מיום ליום (כלומר מתחילים עם שמונה נרות ומסיימים עם אחד, כשיטת בית שמאי), או שהוא "מוסיף והולך" (כלומר מתחילים עם נר אחד ומסיימים עם שמונה, כמנהגנו כיום וכשיטת בית הלל) קשורה לשאלה איזו מהתנועות של האור היא המרכזית יותר – האם התמעטות האור בתחילת החג, או התגברות האור בסופו.
לכבוד ראש חודש נאחל שתהיה התחדשות מבורכת ברוחניות וגשמיות לכל בית ישראל 🙂
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate