בתרגיל הקודם ראינו שאומות העולם ציפו לשמוע איזה מסר עם ישראל הולך להשמיע אל מול המבוכה ההולכת וגוברת, במיוחד מאז חזר למולדתו וביתר שאת מאז חזר אל המקום המקודש ביותר, המקום ממנו אמורה לצאת בשורה חדשה לעולם כולו. ראינו שהמסר שהועבר באמצעות המעשים היה מסר חד משמעי – מסר של התכחשות לזיקה הדתית והרוחנית למקום, והתנערות מכל חזון רוחני שיכול לבשר לעולם בשורה של כיוון ויציבות אל מול הכאוס ההולך וגובר. ממילא התגובה היתה שיקוף ברור ומובן מאליו של התנגדות קשה לסתירה הפנימית – מצד אחד דיבורים על ירושלים מאוחדת לנצח ומצד שני התכחשות מוחלטת אל חזון הקדושה בהווה ובעתיד, והתנערות מהדגשת הזיקה ההיסטורית תנ"כית אל חבלי הארץ ששוחררו.
אז האם יש מוצא מהסבך הזה? מהי האלטרנטיבה בעצם? וכיצד ניתן להתמודד עם איומי האלימות במקרה של כל פגיעה הכי קטנה כביכול במקום המקודש למוסלמים, קל וחומר אל מול חשש מפני הסרת כיפת הסלע ובניית המקדש במקומה.
נזכיר שהתשובה לא יכולה להיות צבאית כוחנית. מבלי להיכנס לשאלות אסטרטגיות וטקטיות, אין ספק שמבחינה צבאית רגע סיום מלחמת ששת הימים היה רגע השיא של מדינת ישראל. דווקא אז היתה אפשרות להקים את בית המקדש השלישי ללא שום התנגדות (שהרי מדינות ערב בגיבוי המעצמות כבר עשו הכל על מנת להשמיד את מדינת ישראל ונחלו תבוסה חד משמעית, ממילא לא נשאר שום דבר לאיים איתו). אלא שכפי שאמרנו, אם היינו מקימים את בית המקדש באותו רגע הוא היה נבנה בזכות הכח (הצבאי) ולא בכח הזכות (הרוחנית).
אז כיצד בונים את המקדש בכח הזכות?
כמובן יש להקדים שלהשגחה יש את הדרכים המופלאות שלה, ואין כאן כוונה להתוות תכנית בלעדית חלילה, אלא להציע קריאת כיוון המראה שזה באמת אפשרי:
ראשית, יש להפנים את הזכות הזו. כאמור נרחיב בנושא בסדרה שתעסוק בהיבט האוניברסלי של המקדש, מיד לאחר סוכות, אך בקצרה נזכיר שהאנושות מחפשת מצפן, מחפשת כיוון. מחפשת כיצד ניתן לשלב בין ערכים של צדק וצדקה, התחשבות בזולת, שיוויון, מימוש עצמי, התפתחות אישית, וזאת מבלי לפגוע בערכים של משפחה וביטחון לאומי.
הנוסחה לשילוב בר קיימא של כל הערכים האלה נמצאת במודל השלטון העברי ובמערכת היחסים בין ארבעת חלקי המשכ"ן – מלוכה, שופטים, כהנים ונביאים. גם זה נושא ארוך שנצלול לתוכו בחודש אדר א' בשנה מעוברת, אך מספיק אם נאמר שהמודל קיים ועם ישראל יכול וצריך להוכיח לעולם שיש דרך לתת מקום לכל הערכים מבלי ליפול לבלבול ומבוכה. יתירה מזו, עם ישראל יוכיח לכל העולם שניתן להגיע להרמוניה בין החומר לרוח, ולפתור את הסתירה הבסיסית ביניהם. זוהי המשמעות העמוקה של השראת השכינה. כמובן שישנם משמעויות נוספות לבית המקדש, משמעויות שאנו מתבוננים עליהן מזויות שונות לאורך כל השנה כולה בלימוד שלנו.
אם כך כאמור, השלב הראשון הוא הפנמה פנימית שלנו בהיותנו עם נבחר *בעל שליחות אוניברסלית.* ממילא, זה דומה למורים שזקוקים לחדר מורים, לא בשביל לדאוג לאינטרס האישי הצר שלהם, אלא בשביל לדאוג לאינטרס של התלמידים. הם זקוקים למקום לנוח, להתארגן, להיפגש, לשתות קפה, לצבור כוחות וכו'. כך עם ישראל זקוק לארץ ישראל ולבית המקדש על מנת לעשות את שליחותו האוניברסלית למען האנושות כולה. (כמובן שיש למקדש גם משמעות כמקום המפגש האינטימי בין כנסת ישראל לקב"ה בלי קשר לאומות העולם). ההצדקה לקיומנו הלאומי כאן לא יכולה להיות רק בגלל העבר (היינו פה קודם) ולא רק בגלל ההווה (רוצים להרוג אותנו בכל מקום ואנחנו מסכנים) אלא בגלל העתיד (יש לנו בשורה רוחנית עבור העולם כולו).
התרגלנו מאוד לעולם ריאליסטי, חומרי ואינטרסנטי, וממילא דיבורים על בשורה רוחנית עבור האנושות כולה נשמעים ברגע הראשון כגיבוב הבלים לא רציני של אנשים הזויים. אך אם ניזכר בכמה עובדות, יתכן שנצטרך לבצע הערכה מחודשת:
רוב האנושות מאמינה בבורא עולם שמנהיג אותו. רוב הדתות הגדולות מכירות בכך שהדת הקדומה שהיא התשתית לדתות האחרות – היא היהדות. אם נבחן את מנהיגי העולם שתומכים בישראל ללא סייג, הם עושים זאת מסיבות רוחניות! מיליוני אנשים באים לבקר בישראל בכל שנה בעיקר כי מדובר בארץ הקודש! הסיבות העיקריות להצהרת בלפור שהיתה האירוע המשמעותי ביותר בהנעת התהליכים שאיפשרו את מימוש הריבונות הלאומית של עם ישראל בארץ ישראל – הסיבות היו בעיקרן דתיות וציפיה למסר רוחני ובשורה מעם הנביאים שישוב לארצו, לאחר האכזבה הגדולה מהמודרנה שהביאה לעולם את מלחמת העולם הראשונה (להרחבה בנושא ראו את ספרה של ברברה טוכמן "התנ"ך והחרב"). כל זה מבלי שהנהגת עם ישראל בכלל תכיר במסרים האלה ותבטא אותם בצורה כלשהי.
כלומר ניתן להציג זאת כך – אנו מתעקשים לעצום את העינים ומתפלאים שרואים רק חושך… אך אם ניפתח לאפשרויות חדשות ונתבונן על המציאות כפי שהיא, נוכל לראות בקלות שההתבססות על טענת ה"אין ברירה" ביחס לקיומנו פה, מביאה אותנו למקומות מאוד לא בטוחים (בלשון המעטה), וייתכן שמעבר לגישת "יש לנו בשורה לעולם" תחולל שינוי מפתיע מאוד (לטובה) ביחס של אומות העולם כלפינו.
הנה דוגמה לפניה ראשונית של גופים בארץ ובעולם לדמות רבנית מתוך בקשה לקבל את הזוית היהודית (ויש עוד הרבה דוגמאות כאלה): https://www.inn.co.il/news/671566
כמובן שלא ניתן לצפות שמסרים שבוטאו והוטמעו במשך 120 שנה ישתנו ברגע אחד. זהו תהליך ארוך שכאמור מתחיל בהפנמה פנימית שלנו, משם צריך לחלחל להנהגה שלנו, משם היא צריכה להתחיל לבטא את זה באומץ ובעקביות. ועדין, אנחנו לא מדברים על נקיטת פעולות מעשיות ביחס להקמת המקדש, אלא על יצירת תשתית מוסרית, פוליטית, רוחנית ורעיונית לקראת שלב זה.
מה יהיו השלבים הבאים ומתי ואיך נוכל לראות שינוי על הר הבית? על כך נתבונן בתרגיל הבא.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate