בתרגילים הקודמים ראינו את המסקנה שהחובה והאפשרות לבנות את בית המקדש השלישי חלה גם בימינו. כמובן הטענה שמיד עולה היא שפעולה שכזו עלולה לגרום להתלקחות מיידית של המזרח התיכון ואף להסלים לכדי מלחמת עולם… כמובן שבמקרה כזה יש טענה ש"פיקוח נפש לאומי דוחה מקדש", מה שיכול להישמע מאוד הגיוני. בתרגיל היום ננסה לבחון את הטענה הזו.
כידוע, לאורך כל שנות הגלות עם ישראל שמר על התקווה והציפיה לחזור לארץ ישראל, מה שגרם לכך שחזון זה אכן התממש בסופו של דבר. אך החזרה לארץ ישראל לא היתה התכלית, כי אם שלב בדרך. בכל התפילות לגאולה, התכלית המבוקשת היא תמיד הקמת המקדש, והבקשה לחזור לארץ ישראל נתפסת כחלק מהתהליך. כך למשל הבקשה התמציתית בתפילת מוסף של שבת אותה הזכרנו מספר פעמים: "שֶׁתַּעֲלֵנוּ בְשִׂמְחָה לְאַרְצֵנוּ, וְתִטָּעֵנוּ בִּגְבוּלֵנוּ *וְשָׁם נַעֲשֶׂה לְפָנֶיךָ אֶת קָרְבְּנות חובותֵינוּ* תְּמִידִים כְּסִדְרָם וּמוּסָפִים כְּהִלְכָתָם".
כשם שהציפיה והבקשה לחזור לארץ ישראל היתה חייבת להתממש בסופו של דבר, כך הציפיה והתקווה להקמת המקדש השלישי *יהיו חייבות להתממש בסופו של דבר* . אנו רגילים לפטור את העניין באמירה שאלו "הלכתא למשיחא" כלומר הלכות שיצטרכו לפתור אותן בימות המשיח… אבל מה אם העידן בו אנו חיים הוא כבר בתוך התקופה של ימות המשיח??? הרי ראינו שבמסלול של "בעתה", מדובר בתהליך הדרגתי שתחילתו בריבונות מדינית ועצמאות כלכלית של עם ישראל בארצו, ומשם יתפתח השלב הרוחני. קשה שלא להכיר בכך שהתהליך הראשוני (המכונה "אתחלתא דגאולה") כבר התחיל, ממילא אין לדעת מתי מגיע הזמן בו אפשר וצריך להתקדם לשלב הבא, השלב הרוחני שבמרכזו עומדת הקמת המקדש השלישי. כלומר, *הנחת המוצא שבכלל יש שאלה האם לבנות את המקדש או לא, היא הנחת מוצא בלתי אפשרית* . עם ישראל הוא לא אוסף האנשים שנמצאים בארץ ישראל בנקודת זמן מסוימת. עם ישראל זה סיפור של אלפי שנים שמהווה תנועת חיים אדירה שנעה לכיוון מאוד ברור. אין שום כוח בעולם שיכול לעצור או למנוע מהתנועה הזו לממש את תכליתה בסופו של דבר.
אם כך, זו לא שאלה של "האם", זו שאלה של "מתי". אז כיצד נדע מתי מגיע הזמן הנכון?
בסדרה שבה עסקנו בהכנה ליום שחרור ירושלים, העלינו טענה ששחרורו של הר הבית, האירוע שמסמל יותר מכל את מלחמת ששת הימים, למעשה נכפה על עם ישראל בניגוד לרצון מנהיגיו, ומהווה סימן ברור שמבחינת ההשגחה האלוקית, הגיע הזמן לעבור לשלב הבא. אין גם ספק, שלאחר הניצחון הניסי והכל כך מובהק במלחמה זו, הצעד הכי מתבקש והכי טבעי היה להקים את המקדש על הר הבית המשוחרר. ברור שזה היה הצעד שאליו ציפו הערבים, ובוודאי שלא ציפו לקבל בחזרה לידיהם את המפתחות לכיפת הסלע, מקום המקדש המיועד. ברור שלא היה אף כח בעולם שהיה יכול להתנגד לצעד שכזה, שהרי הכל היה תולדה של מלחמת מגן שנכפתה על מדינת ישראל בשל הרצון להשמידה ע"י המדינות הערביות מסביב, בתמיכה של המעצמה הסובייטית ותוך כדי אמברגו של המעצמה האמריקאית. בתוך התנאים האלה, התרחש נס בסדר גודל תנ"כי, ומאחר שרוב האנושות מאמינה באל אחד, הרי שאם רק הממשלה היתה מפנימה את מה שמתרחש מבחינה רוחנית ומדברת בשפה הזו החוצה – אומות העולם היו חייבות לקבל את הרעיון.
אלא שמסיבות שונות אותן ניתחנו בסדרה שעסקה בנושא זה, הממשלה בחרה בדיוק הפוך. היא ביקשה להכחיש כל כוונה רוחנית בנוגע למקום, ומיהרה להדגיש דווקא את הזיקה המוסלמית-ערבית למקום, במקום את הזיקה היהודית. המסר שהועבר היה ברור – אין לנו כוונה להגשים כעת את ייעודנו הרוחני עבורו החזקנו מעמד בגלות במשך 2,000 שנה, אנחנו מתכחשים למקום ומאפשרים לכם לעשות שם ככל העולה על דעתכם. נילחם בכל סימן לזיקה יהודית דתית ובוודאי לא נאפשר לאף יהודי להתפלל במקום הקדוש ביותר לעם היהודי.
למרות הקושי הגדול לקבל את ההתנהגות הזו במבט לאחור, עלינו לשאול את עצמנו מדוע בחרה ההשגחה האלוקית לסובב את הנסיבות באופן הזה, שמצד אחד שחרור מקום המקדש ייכפה על עם ישראל ומצד שני – האנשים הנמצאים בעמדות המפתח באותו הזמן (מכל רחבי הקשת הפוליטית אגב!) יהיו כאלה שמתכחשים לייעוד הרוחני-מקדשי של עם ישראל?
הסברנו שאם אכן ממשלת ישראל היתה בונה את בית המקדש מיד לאחר שחרור הר הבית, כפי שציפו ממנה דורות על גבי דורות של יהודים שמסרו נפשם על הקיום היהודי לאורך כל שנות הגלות, הרי שבית המקדש השלישי היה נבנה בזכות הכח ולא בכח הזכות. כלומר זו היתה תוצאה של הפגנת כח צבאי (מלווה כמובן בסיעתא דשמיא מובהקת). האופי של בית המקדש שכזה היה אופי שמשדר מנהיגות הנובעת מכוחנות ועוצמה צבאית. כמובן, זה לא מכחיש את עצם החובה לבנות את המקדש ברמת הבחירה של עם ישראל, אך כאשר אנו מתבוננים בכך בדיעבד אנו צריכים לשאול את עצמנו – האם זהו המקדש שעליו התנבאו הנביאים?
כבר בהקמת המקדש הראשון, אנו מוצאים שהשאלה הזו היתה כל כך משמעותית, עד שהיא גרמה לדחיית הקמת המקדש הראשון בדור שלם! דוד המלך, המסמל יותר מכל את הכיסופים להשראת השכינה, ביקש בעצמו לבנות את המקדש, אך הדבר נאסר עליו ע"י הקב"ה, בדיוק מהסיבה הזו. כמובן שרוב ככל המלחמות שדוד המלך עשה היו מלחמות צודקות, הכרחיות וחשובות, ודוד המלך ראה את עצמו כשליח ה' העוסק במלחמת מצווה. ועדין – האופי והמסר של בית המקדש הם אחרים!
לעומת תקופת דוד, כאשר אנו מתבוננים במלכות שלמה ובבית המקדש שהקים, אנו מוצאים תופעה מדהימה: הממלכות החזקות ביותר באותה תקופה השתעבדו למלכות שלמה, לא בזכות הכח הצבאי שלו! אלא מכח הזכות העצומה שמקבלת אומה שזוכה לדבוק בעם ישראל כאשר השכינה שורה בתוכו. מנהיגי העולם עלו לירושלים כדי להיות מקושרים לעם ישראל ולעוצמת המנהיגות *הרוחנית* של שלמה המלך. זו הסיבה שדווקא שלמה המלך נבחר לבנות את בית המקדש, ודוד המלך לא יכל לעשות זאת. אין ספק שהכאב של דוד המלך כאשר התבשר שנאסר עליו לבנות את המקדש, היה כאב עצום. גם הכאב שאנו חשים מאז אותה החלטה אומללה למסור את מפתחות הר הבית לידי הוואקף הירדני, הוא כאב עצום. לראות את מקום קודש הקדשים שנאסר על כל טמא מת להיכנס אליו, מחולל יום יום שעה שעה. לראות מציאות שבה תיירים מכל העולם יכולים להתקרב ללא מגבלות למקום המקדש, אך יהודי שרוצה להתפלל במקום המקודש ביותר, או חלילה לקיים את מצוות ההשתחוויה לפני ה' – אלו נאסרים באיסור חמור. (הדברים נכתבו כאשר פעולות אלו עוד היו אסורות, ונקווה שהמגמה לאפשר ליהודים לקיים פעולות של עבודת ה' בהר הבית תימשך ביתר שאת מיום ליום). הכאב הוא ענק. אבל עלינו להתבונן במשמעות שלו.
מצד החובה ההלכתית, אין ספק שהדבר הנכון לעשות היה להתחיל בהכנות להקמת המקדש מיד בסיום מלחמת ששת הימים. אך זה היה מביא לנו בית מקדש שקיים בזכות הכח. ההימנעות מתרגום הישגי מלחמת ששת הימים להקמת המקדש, מחייבת אותנו להיכנס למסלול אחר. מסלול שמבקש להקים מקדש שיהיה מרכז עולמי לא בגלל עוצמה צבאית, אלא בגלל עוצמה רוחנית, ולכן בסופו של דבר ההימנעות הזו היתה בדיעבד הכרחית.
אך האם ניתן להחזיר את הגלגל לאחור? דווקא לאחר שהתכחשנו לזיקה למקום המקדש, והודינו בעצמנו שאין זה רצוננו, כיצד יגיבו האומות ל"שינוי כיוון" שכזה? בכך נעסוק בתרגיל הבא.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate