אחרי שסקרנו את שתי הגישות השונות בנוגע ל"עתיד לבוא", זו של הרמב"ם וזו של הרמח"ל, כל אחת בפני עצמה, נתבונן על הדומה והשונה שביניהם ובעיקר על המשמעות הרוחנית של ההשוואה הזו.
מבחינה "טכנית" ניתן לראות שהמבנה הוא למעשה די דומה. האדם חי בעולם הגשמי המכונה "עולם הזה", ולאחר פטירתו הנשמה עוזבת את הגוף ועולה לעולם הנשמות. בשלב כלשהו יש תחיית המתים ואם האדם זוכה – אז נשמתו חוזרת בחזרה אל הגוף. במקביל עם ישראל עובר בשלב כלשהו לתקופה שנקראת ימות המשיח ומתחיל לעבור מעמדה של שעבוד לעמדה של עצמאות ולאחר מכן הנהגה והשפעה רוחנית על האנושות כולה.
אז מה בעצם ההבדל? ברמה המעשית ההבדל הוא מה קורה לאחר תחיית המתים – לפי הרמב"ם האדם יחזור וימות (שהרי התכלית היא הדבקות הרוחנית בעולם הנשמות) ואילו לפי הרמח"ל תחיית המתים היא לנצח ואחריה אין יותר מוות בעולם! (שהרי התכלית היא לחוות את העונג של הארת הנשמה בגוף).
מה משמעות ההבדל הזה?
את התפיסה שמציג הרמב"ם ניתן לראות בתור התפיסה הדתית "הקלאסית". זוהי תפיסה שרואה בעולם החומר אמצעי זמני בדרך לעולם הנצחי הרוחני ולתכלית האמיתית. לתפיסה הזו יש חשיבות עצומה בהתמודדות עם תאוות החומר והמכשולים שהוא עלול לייצר לנו בדרך להגשמת תכליתנו בעולם. כאשר אנו נזכרים מה התכלית האמיתית, מה הזמני ומה הנצחי, אנו יכולים לקבל כח לעמוד באתגר ולנצח את התאווה.
אך תפיסה זו גם מעלה סימן שאלה בנוגע למשמעות קיומנו ועשייתנו, בתקופת חיינו בעולם הזה. אם בסופו של דבר מדובר במשהו חולף שאין לו משמעות וקיום מצד עצמו, אלא רק מצד היותו מעין "תפאורה" למאבק הרוח מול החומר, אז מה זה בעצם חשוב מה אנחנו עושים, במה עובדים, איזו משפחה הקמנו… האם כל מה שמשנה זה רק איזה מצוות קיימנו בדרך וכמה תורה למדנו?
כאן נכנסת תפיסת הרמח"ל ומוסיפה גוון מיוחד לתמונה. כזכור על פי הרמח"ל העולם שלנו הוא הוא "עולם האמת"! "עולם הזה" ו"עולם הבא" אינם שני עולמות מקבילים שלכאורה אין קשר ישיר ביניהם, אלא מדובר למעשה על אותו עולם, שפשוט נמצא בשני מצבים שונים! כל מחשבה, דיבור ומעשה שלנו מטביעים חותם נצחי בעולם. החומר והרוח, הגוף והנשמה, הם שני צדדים של מטבע אחד, והם תמיד יופיעו ביחד (למעט תקופת הפרדה זמנית לצורך בניה מחדש).
כאן למעשה מתחיל החיבור עם עולם המקדש. מעבר לשאלה באיזה שלב של ה"לעתיד לבוא" מגיע בית המקדש, קודם כל ברמה המהותית אני מציע לראות את תפיסת העולם של הרמח"ל כתפיסת עולם "מקדשית" במהותה. כלומר, עבודת ה' במהותה היא לא להתנתק מהחומר, אלא להכניס את האור של הנשמה והקדושה דווקא לתוך החומר, ולחוות את החיבור ביניהם. זה בדיוק המהות של עולם הקרבנות. אנחנו רגילים לעבודת ה' שהיא רוחנית במהותה, עולם של מחשבה ודיבור. השיא של עבודת ה' המוכרת לנו היא בתפילת עמידה שבה אנחנו מתנתקים מכל מה שסביבנו ומנסים להידמות קצת למלאכים (אמנם ברמת הדימיון אנו יכולים לראות את עצמנו כנכנסים למקדש של מעלה, ועל כך נרחיב בע"ה בחודש טבת). לעומת זאת, עבודת ה' באמצעות הקרבנות נעשית דווקא באמצעות הדבר הכי בהמי בעולם… הבהמות עצמן! ודווקא באמצעות הבהמות, השחיטה, הדם והאש אנחנו יכולים לזכות להתעלות הרוחנית החזקה ביותר, רוחניות שהיא לא התנתקות מעולם החומר, אלא קידוש והעלאה שלו. (על התהליכים הרוחניים של עולם הקרבנות נתבונן בתקופת "שלושת השבועות" בין י"ז בתמוז לט' באב).
כעת נוכל להתחיל להבין את תפקידו ומקומו של המקדש בתהליך הגאולה. על פי הרמב"ם, בימות המשיח "עולם כמנהגו נוהג". הטבע ימשיך בדיוק כפי שהוא אלא שעם ישראל יהיה ללא שעבוד מלכויות ובשפע כלכלי שיאפשר לו לעסוק בתורה בהרחבה, וכך לזכות לחיי העולם הבא. בהקשר הזה נראה שתפקידו של בית המקדש ושל מלך המשיח הוא להיות מרכז רוחני של הפצת תורה.
לפי הרמח"ל, ימות המשיח הם תקופה הדרגתית שאכן מתחילה מתקומה מדינית וכלכלית, אך בהמשך מתחיל להתהוות תהליך של הזדככות החומר והסרת הרוע מן העולם, כמעין הכנה לתחיית המתים. היחסים בין החומר לבין הרוח יתחילו להתאזן בחזרה, ואפילו הטבע של החי והצומח יתחיל להשתנות, ובוודאי של האנושות כולה. אין ספק שתהליך זה יתחיל בבית המקדש שהוא נקודת השורש של החיבור בין רוח לחומר, ומשם ילך ויתפשט, ואולי אפילו התהליך הזה יתאפשר דווקא באמצעות עבודת הקרבנות שתחדש בעולם את רעיון קידוש החומר. (בנוגע לשאלת הקרבנות מן החי או מן הצומח, נעמיק בה בסוף חודש אב בע"ה).
אני מקווה שכעת התמונה הגדולה והקשר אל המקדש מתחילים להתבהר, ובע"ה בימים הקרובים ניכנס אל הפרטים ואל מושגים נוספים הקשורים לתהליכים אלה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate