לאחר שראינו בתרגיל הקודם את גישת הרמב"ם, נעבור לברר את מושגי "לעתיד לבוא" על פי הגישה הקבלית, כפי שניסח זאת הרמח"ל. אבל לפני שנתחיל ראוי להקדים הקדמה קצרה על הדמות של הרמח"ל. הרמח"ל נולד באיטליה בשנת 1707. מגיל צעיר קיבל חינוך פרטי ייחודי והתגדל בתורה. יש לנו עדות על כך שבגיל 14 כבר ידע את כל כתבי האר"י בע"פ (!). בגיל 20 זכה על פי עדותו שלו, להתגלות של מלאך ("מגיד") שגילה לו סודות קבליים אותם הוא כתב בחיבורים רבים! מחיבורים אלה כמעט ולא נשאר לנו שום שריד מאחר וכאשר התגלה הסוד הזה, התעורר פולמוס מאוד גדול בגלל החשש מעיסוק בקבלה מעשית, ובעקבות החשד שמא הרמח"ל קשור בדרך כלשהי לשבתאות, על אף שבפועל הוא כתב נגדה והסביר את טעויותיה. הרמח"ל הושבע שלא לכתוב יותר חיבורים בלשון קבלית, וכל כתביו נגנזו. הרמח"ל הבין שהמהלך הקשה הזה הוא למעשה בהשגחה של ה', כי העם לא מוכן עדין לגילויים מסוג זה. בעקבות תובנה זו, הרמח"ל התחיל לכתוב "ספרי בסיס" שבהם משוקעים העקרונות הקבליים של תורתו בצורה נסתרת יחסית. אותם "ספרי בסיס" הפכו להיות "עמוד הענן שלפני המחנה" בכל תחום בו נכתבו. הדוגמה המפורסמת היא הספר "מסילת ישרים" שהפך להיות ספר המוסר הקלאסי ביותר.
אחד מהספרים הפחות מוכרים אבל לפחות בעיני מדובר בספר לא פחות ממדהים, הוא הספר "דרך ה'". זהו מעין ספר אמונה שמסדר בצורה מופלאה את כל המושגים הבסיסיים באמונה היהודית, ואני ממליץ ממש בחום ללמוד אותו (אולי יבוא יום ואכתוב גם עליו שיעורים יומיים קצרים… מה דעתך?). בסוף הספר, מופיע מאמר קצר הנקרא "מאמר העיקרים", מאמר באורך 20 עמודים בלבד ובו מסודרים בצורה תמציתית וקצרה ביותר המושגים המרכזיים והעיקריים.
כעת נצלול לבירור המושגים הבסיסיים השייכים לנושא "לעתיד לבוא" על פי דברי הרמח"ל ב"מאמר העיקרים" וב"דרך ה'". נתחיל מהמושג הבסיסי של *"עולם הבא".* תפיסתו העקרונית של הרמח"ל מופיעה במשפט: "הִנֵּה כְּמוֹ שֶׁהַגּוּף וְהַנֶּפֶשׁ בְּיַחַד עוֹשִׂים הַמַּעֲשִׂים, בֵּין הַטּוֹבִים בֵּין הָרָעִים, כֵּן הַגְּמוּל צָרִיךְ שֶׁיֻּגְמְלוּ יַחַד." בניגוד לתפיסת הרמב"ם שרואה את השכר או את העונג הרוחני בעקבות לימוד התורה ועשיית המצוות כמשהו שיכול לבוא לידי ביטוי אך ורק ודווקא בעולם של נשמות, הרמח"ל אומר הפוך – כפי שהמעשה אפשרי דווקא מתוך חיבור של גוף ונשמה, כך גם השכר יכול לבוא לידי ביטוי רק בחיבור של גוף ונשמה! למעשה על פי הרמח"ל בכלל לא היה אמור להיות עולם הזה ועולם הבא, אלא אדם הראשון נברא פשוט בעולם שלנו ואם היה בוחר נכון – אור הנשמה היה מתחזק מאוד מכח הבחירה בטוב, האור הזה היה מאיר בגוף ואדם הראשון היה זוכה לחוות את העונג העליון של הארת הנשמה בגוף.
יש להקדים ולומר שאמנם הרמח"ל מדבר על "גוף" אך למעשה הגוף היה משהו אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים! כבר הזכרנו במקום אחר את המשל של נורת הליבון (הנורות השקופות מזכוכית שהיו משתמשים בהם פעם, לפני שהמציאו את נורת הלד…). הנורה הדולקת עשויה משילוב של אור ושל חומר – הזכוכית. אלא שהחומר במקרה הזה הוא חומר שקוף וזך, שלא מסתיר את האור אלא להיפך – מייצר לו מרחב שמאפשר לו להאיר החוצה. אם תישבר הזכוכית – האור ייכבה מיד. כך בעת בריאתו גוף האדם היה זך והאיר את הארת הנשמה החוצה (כפי שכתוב על משה רבינו ש"קרן עור פניו").
אם כך, אדם הראשון (שלמעשה היה האנושות כולה, ונשמותינו כולם היו כלולות בו) היה אמור לבחור בטוב ולחזק את הארת הנשמה שתאיר עוד יותר בגוף. במקום זה, הוא חטא ובחר לחזק דווקא את כוחו של הגוף (בעת אכילת פרי "עץ הדעת"). בעקבות הבחירה הזו הגוף הפך להיות אחר לגמרי מהאופן שבו נברא. "כותנות האור" הפכו להיות כותנות עור, וזהו הגוף שאותו אנו מכירים. גוף שמסתיר את הארת הנשמה כך שכברירת מחדל אנחנו בכלל לא חווים את הנוכחות שלה. ניתן לדמיין שהזכוכית של הנורה הולכת ומתעבה ומתכהה, עד שהיא ממלאת את כל חלל הנורה בזכוכית מגושמת עבה וחשוכה. כמובן שבמצב כזה חוט הלהט כמעט שלא מאיר ואורו לא נראה מבחוץ. זהו מצב האנושות לאחר חטא אדם הראשון.
בעקבות השינוי הדרמטי הזה, נולד הצורך לאפשר תיקון של המצב והחזרתו למצב שהיה לפני החטא. התיקון הזה נעשה באמצעות חסד גדול של הבורא שנברא בעקבות החטא: המוות! ממש כפי שניתן לתקן את הנורה רק באמצעות התכתה למצב צבירה נוזלי ובניה שלה מחדש, כך גם המוות, מאפשר לגוף להתפרק על מנת שיוכל להיבנות מחדש בצורה מתוקנת.
כעת אנו יכולים לגשת למושג נוסף והוא *"תחיית המתים".* לעומת גישת הרמב"ם שאצלה תחיית המתים היא אמנם חלק מעיקרי האמונה אבל היא אירוע נקודתי ולא התכלית, אצל הרמח"ל תחיית המתים היא אירוע קוסמי אדיר שהוא השער שמעביר את העולם ממצב המוגדר כ"עולם הזה" (העולם שלנו במצב שאחרי חטא אדם הראשון) למצב המוגדר כ"עולם הבא" (העולם שלנו במצב שבו תוקן חטא אדם הראשון והוסרה זוהמת הנחש). תחיית המתים היא אירוע "שמאפס" את המציאות כולה, ולכן חובה שכל האנושות תעבור דרך המוות קודם, ומי שיהיה ראוי לכך יזכה להיבנות מחדש בגוף טהור ומאיר. לא רק האנושות, גם העולם כולו יחזור למצב של "תוהו ובוהו", המים יכסו את הכל, ואז העולם יבנה מחדש בצורתו המתוקנת, ממש כפי שהיה לפני חטא אדם הראשון.
אז מה קורה לנשמה בין רגע הפטירה לבין "תחיית המתים"? התשובה היא שהיא זקוקה למקום זמני לשהות בו עד שהיא תוכל לחזור אל המקום הטבעי שלה, אל הגוף. לצורך כך יחד עם המוות נברא גם "עולם הנשמות", המורכב מ"גן עדן" ו"גיהנום". גן עדן הוא מעין "בית מלון" לנשמות שבו הן יכולות לנוח ולהתאוורר מהמחנק והעומס שהיו נתונות בו בזמן שהיו כלואות בגוף הנגוע בזוהמת הנחש. זהו לא השכר האמיתי על העבודה בחיי העולם הזה, אבל כמובן שיש סוגים שונים של בית מלון וכל נשמה זוכה לנוח ב"בית מלון" לפי חשיבותה הרוחנית.
ומה לגבי נשמות שראויות לחיי העולם הבא אלא שעשו מספר חטאים בעולם הזה? כל חטא מייצר מעין כתם רוחני, וכפי שלא יעלה על הדעת להגיע לחתונה מכובדת עם בגדים מלוכלכים, כך לא ניתן להיכנס לחיי העולם הבא בלבוש רוחני שכזה… לכן הקב"ה ברא עוד חסד גדול המכונה "גיהנום" וניתן לראות אותו כ"מכונת כביסה" המאפשרת לאדם להתנקות מההשפעה השלילית של חטאיו, למרות שכבר הסתיים זמן הבחירה שלו (כמובן שכל זמן שהוא חי הוא יכול לעשות תשובה ובכך לחסוך את הצורך בניקוי הזה). כך, גם אדם כזה יוכל בסיום תקופת הניקוי להצטרף לגן עדן ומשם להמתין לתחיית המתים, ואז לזכות לחזור לגוף ולחוות את העונג האמיתי של הארת הנשמה בגוף.
התרגיל היום נגע ביסודות מאוד בסיסיים וחשובים באמונה היהודית, ועבורי לפחות כשלמדתי את זה בפעם הראשונה זה היה אירוע פוקח עינים. אני מזמין אותך לסכם לעצמך מה מובן לך ומה לא, ולכתוב לי בהודעה חוזרת. בתרגילים הבאים נמשיך בבירור מושגי ה"לעתיד לבוא", נבין את הקשר למקדש ונשאל מה משמעות הרוחנית של הדומה והשונה בין תפיסת הרמב"ם לתפיסת הרמח"ל.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate