לאחר ההקדמות החשובות ניכנס היום לכמה מהמושגים הבסיסיים ביותר שהרבה פעמים יש ביניהם בלבול גדול. אנו נראה שיש שתי תפיסות מרכזיות שהן שונות אחת מהשניה מבחינה מהותית, אם כי מבחינה מעשית יש הרבה משותף. לגישה הראשונה נקרא "הגישה הפילוסופית" כאשר מי שמייצג אותה הוא כמובן הרמב"ם, ואת הגישה השניה נכנה "הגישה הקבלית". גישה זו נמצאת בהרבה מאוד מקורות, אבל מצאתי שמי שמביא אותה בצורה מאוד בהירה, נגישה ומובנת הוא הרמח"ל.
אנו נתחיל מבירור המושגים לפי גישת הרמב"ם.
המושג הראשון הוא *"העולם הבא".* התפיסה המקובלת של המושג הזה מבוססת על דבריו של הרמב"ם בהלכות תשובה: הָעוֹלָם הַבָּא – אֵין בּוֹ גּוּף וּגְוִיָּה, אֵלָא נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים בִּלְבָד, בְּלֹא גּוּף כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת… ולגבי התענוג שיש לנשמה בעולם הבא אומר הרמב"ם: אֵין לָהּ עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן, וְלֹא דִמּוּהָ הַנְּבִיאִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְחֲתוּ אוֹתָהּ בַּדִּמְיוֹן. כלומר מדובר בתענוג רוחני שאין לנו בכלל יכולת לדמיין אותו. אז "עולם הבא" על פי הרמב"ם זה בעצם השלב שבו האדם יכול לחוות את העונג שנובע מההשגה הרוחנית שאליה הוא הגיע במהלך החיים בעולם הזה. זהו עולם של נשמות בלבד, אליו מגיעה נשמת האדם *לאחר פטירתו.* יוצא מזה שתכלית החיים של האדם בעולם הזה הגשמי, הוא להתגבר על המשיכה לתענוגות החיים ולהתמקד בפיתוח והעמקת ההשגות הרוחניות שלו, על מנת שיזכה לחיי העולם הבא שהם המטרה האמיתית של החיים.
לאור זאת, עלינו לברר מושג נוסף והוא *"תחיית המתים".* הרמב"ם כותב שתחיית המתים היא אחד מי"ג עיקרים ומי שאינו מאמין בה – הרי הוא אפיקורס וכופר בתורה כולה. עם זאת, הרמב"ם מאריך מאוד להסביר כמה התכלית היא חיי העולם הבא שאין בהם גוף, ואם כך יש לשאול: מדוע בכלל צריך שתהיה תחיית המתים שבה הנשמה חוזרת לגוף אחרי שכבר היתה בעולם הבא שהוא התכלית?? ומה יקרה לאחר מכן?
אכן הרמב"ם כותב במפורש שהנשמה תחזור לגוף "לזמן קצוב", (גם אם יהיה ארוך מאוד) ולאחר מכן תיפרד ממנו ותחזור לעולם הנשמות הנצחי שהוא התכלית. כלומר המצב של "התחיה" (חזרת הנשמה לגוף לאחר המוות) הוא מצב זמני, ואילו המצב של "עולם הנשמות" הוא המצב הנצחי, כי הוא התכלית. אם כך מדוע יש צורך בתחיית המתים??
מאחר והרמב"ם מקצר מאוד בביאורו לנושא זה, ניתנו לכך הסברים שונים וניתן להעלות השערות שונות. נראה שהסברה העיקרית להסבר שיטת הרמב"ם היא – לחזק את האמונה ביכולת הבורא לשנות את הטבע, לאפשר לצדיקים הזדמנות נוספת להעמיק את דבקותם הרוחנית כדי שיזכו לשכר גדול יותר בעולם הבא, וליצור אירוע שיגרום לחיזוק האמונה בקרב האנשים שיהיו חיים באותה תקופה. אך לסיכום, תחיית המתים היא אירוע נקודתי שמיועד לצדיקים, והיא גם אירוע חולף.
המושג השלישי הוא *"ימות המשיח".* הרמב"ם מבדיל במפורש בין המושגים, וזאת על פי דברי שמואל בגמרא:
אַל יַעֲלֶה עַל הַלֵּב שֶׁבִּימוֹת הַמָּשִׁיחַ, יִבָּטֵל דָּבָר מִמִּנְהָגוֹ שֶׁלָּעוֹלָם, אוֹ יִהְיֶה שָׁם חִדּוּשׁ בְּמַעֲשֶׂה בְּרֵאשִׁית; אֵלָא עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמָר בִּישַׁעְיָה "וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ" (ישעיהו יא,ו), מָשָׁל וְחִידָה. עִנְיַן הַדָּבָר–שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לָבֶטַח עִם רִשְׁעֵי הָעוֹלָם, הַמְּשׁוּלִים בִּזְאֵב וְנָמֵר… אָמְרוּ חֲכָמִים, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, אֵלָא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד.
כלומר, "ימות המשיח" מייצגים את התקופה של סיום הגלות וחזרת הריבונות ("הממשלה" בלשון הרמב"ם) לעם ישראל בארצו, באופן שיהיה שלום עולמי ותקופה של שפע גדול. ומדוע יש לכך חשיבות ומשמעות רוחנית? על כך מסביר הרמב"ם בהלכות תשובה:
וּמִפְּנֵי זֶה הִתְאַוּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל, נְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם (ל)יְמוֹת הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כְּדֵי שֶׁיָּנוּחוּ מִמַּלְכוּת הָרִשְׁעָה שְׁאֵינָהּ מַנַּחַת לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל לַעְסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת כַּהֹגֶן, וְיִמְצְאוּ לָהֶן מַרְגּוֹעַ וְיַרְבּוּ בְּחָכְמָה, כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
השלום והשפע שיהיו בימות המשיח יאפשרו לעם ישראל לעסוק בתורה ובמצוות, לדבוק בחכמה האלוקית, וכך לזכות לחיי העולם הבא, כפי שממשיך להסביר הרמב"ם:
לְפִי שֶׁבְּאוֹתָן הַיָּמִים תִּרְבֶה הַדֵּעָה וְהַחָכְמָה וְהָאֱמֶת–שֶׁנֶּאֱמָר "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ, דֵּעָה אֶת-ה'" (ישעיהו יא,ט), וְנֶאֱמָר "וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו" (ירמיהו לא,לג), וְנֶאֱמָר "וַהֲסִרֹתִי אֶת-לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשַׂרְכֶם" (יחזקאל לו,כו). מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִיד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יָתֵר מִשְּׁלֹמֹה, וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ; וּלְפִיכָּךְ יְלַמַּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ ה', וְיָבוֹאוּ כָּל הַגּוֹיִים לְשָׁמְעוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב,ב).
כאן אנו רואים את תפקידו הרוחני של מלך המשיח. לא מדובר רק על עניין פוליטי ובטחוני, אלו הם רק התשתיות, התפקיד העיקרי שלו הוא להיות מורה דרך רוחני לעם ישראל ולעולם כולו על מנת שיוכלו להתקרב לחכמת הבורא וכך לזכות לחיי העולם הבא. כאן אנו גם לומדים על תפקידו העיקרי של המקדש – להיות מרכז רוחני להפצת אור התורה לעם ישראל ולעולם כולו. וכך מסכם הרמב"ם את היחס בין המושגים:
וְסוֹף הַשָּׂכָר כֻּלּוֹ וְהַטּוֹבָה הָאַחֲרוֹנָה שְׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק וְלֹא גֵּרָעוֹן, הוּא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא; אֲבָל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ, אֵלָא שֶׁהַמַּלְכוּת תַּחְזֹר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים, אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֵלָא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבָד.
אם כך, נוכל לסכם את גישת הרמב"ם לשלושת המושגים הבסיסיים שיהוו תשתית למושגים נוספים ספציפיים יותר. *העולם הבא* הוא התכלית שאל הגשמתה הכל מכוון, והוא למעשה עולם הנשמות שאליו מגיעים לאחר המוות, וזאת בתנאי שהאדם עסק בתורה וזכה להידבק בחכמה האלוקית. *תחיית המתים* היא שלב זמני שבו הצדיקים יחזרו לתקופה נוספת של חיים בגוף בעולם הזה ואח"כ נשמתם תחזור לעולם הנשמות, *וימות המשיח* היא תקופה של ביטחון ושפע שיאפשרו לעם ישראל לשקוע בחכמת התורה ובכך יותר ויותר זכו לחיי העולם הבא.
כאמור, אלו עיקרי הגישה אותה כינינו "הגישה הפילוסופית". בתרגיל הבא נכיר את הגישה ה"קבלית" ונבחן את הדומה והשונה אל מול גישת הרמב"ם. לאחר מכן נעמיק להבין מה הוא מקומו של המקדש בתוך מארג המושגים הזה. כרגיל, אשמח לקבל כל תגובה או שאלה על התוכן, בתקווה שהיה מספיק בהיר ומובן…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate