אנחנו מגיעים היום לתרגיל הסיום של הסדרה שעסקה בנושא הביכורים, והיום נחזור ונחבר את מצוות הביכורים לרצף של מעגל השנה. הזכרנו כבר שככל הנראה רוב מביאי הביכורים הביאו את הביכורים יחד עם העליה למקדש לחגי תשרי וסוכות. אך נראה שהדבר הזה לא מדויק. כפי שראינו, כל אדם יכול לומר מקרא ביכורים רק פעם אחת בשנה. כמו כן, לא כל מי שגידל פירות משבעת המינים הביא אותם, אלא רק "מהמשובחים". נראה שבכל איזור היה את הגידול הספציפי שהיה נחשב למשובח באותו איזור. כעת נחבר את הפרטים האלה למשנה ג' בפרק ג':
הַקְּרוֹבִים מְבִיאִים הַתְּאֵנִים וְהָעֲנָבִים, וְהָרְחוֹקִים מְבִיאִים גְּרוֹגְרוֹת וְצִמּוּקִים.
מי הם הקרובים? אלו כמובן הקרובים למקום המקדש, לירושלים. ובזמן שהמשכן היה בשילה – אלו הקרובים לשילה. הם היו מביאים את הפירות לחים, ומאחר ומדובר על תאנים וענבים – זה אומר שהם היו צריכים להביא אותם סמוך לקטיף, ולא לחכות לסוכות. לעומת זאת עבור מי שגר רחוק זה לא משנה כי בכל מקרה הפירות יתקלקלו במהלך הדרך הארוכה, ולכן בכל מקרה יש לייבש אותם וממילא אפשר לחכות עד שיגיע סוכות. יוצא מכאן שהחקלאים שגידלו תאנים וענבים סמוך לירושלים או שילה, הביאו את הביכורים במועד אחר שאינו אחד משלושת הרגלים! האם היה מועד קבוע או שכל אחד הגיע מתי שרצה?
במסגרת מיזם "תנ"ך ישראלי" שמעתי שיעור מרתק של נתנאל אלינסון בו הוא מסביר שישנם 4 מוצרי יסוד שעל בסיסם התקיימו החיים בארץ ישראל בתקופת התנ"ך – דגן (חיטה מאכל האדם, ושעורה מאכל הבהמה, ה"דלק"), תירוש (ענבים/יין) ויצהר (שמן הזית). לכל אחד ממוצרי היסוד האלה יש זמן שבו חוגגים את הביכורים של אותו המוצר, והחגיגה הזו היא בעצם רובד טבעי-חקלאי שמתחבר לרבדים ההיסטוריים והרוחניים של החגים השונים. את קציר השעורה חוגגים כזכור בפסח עם מנחת העומר, את קציר החיטים חוגגים בשבועות עם מנחת שתי הלחם, את תחילת מסיק הזיתים חוגגים בסוכות עם שמחת בית השואבה שהיתה מוארת בכמויות עצומות של שמן זית, והמסיק הסתיים בסביבות חנוכה (שכמובן גם זה חג הקשור לשמן ולאור). כמות ואיכות שמן הזית תלויה בגשם עליו מתפללים בסוכות. נשארו לנו הענבים (ה"תירוש") – וכאן יש לשאול מהו החג שבו חוגגים את בציר הענבים?
מבלי להאריך, התשובה של נתנאל אלינסון היא שהחג הזה הוא ט"ו באב! בסדרה לקראת המועד הזה נאריך לחקור את מקורותיו של החג הסודי הקדום הזה, אך לענייננו מה שמעניין הוא שעל פי המסופר בסוף ספר שופטים, היה "חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה". המקום המרכזי שבו היה המשכן עד להקמת בית המקדש היה – שילה. אמנם על פי אלינסון המנהג לחולל בכרמים בעת תחילת הבציר היה כנראה בכל הארץ והוא חלק מהשמחה המתפרצת כאשר רואים את הענבים הבשלות ובאים לבצור אותם. ישנם מקורות רבים המראים את המנהג לשיר, לשמוח ולרקוד בעת הבציר, וזה כנראה חלק מתהליך דריכת היין בקצב קבוע כולם ביחד. כבר בתורה ניתן למצוא לכך רמז בפסוק "וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא *חִלְּלוֹ* יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ". זהו רמז לנגינת החליל ולמחולות והריקודים שליוו את הבציר והדריכה.
לעומת שאר המקומות בארץ, בשילה זה כבר לא רק סתם מנהג יפה של חקלאים, זה כבר חג לה'. יש שכינו את החג הזה "הרגל הרביעי" ונראה שהיה מנהג קדום לעלות לרגל ביום ט"ו באב, כפי שחז"ל אומרים על אלקנה שקיבל על עצמו "רגל רביעי" וכנראה זה היה בט"ו באב. (למעוניינים להעמיק בנושא זה, מומלץ לצפות בשיעור המדובר של נתנאל אלינסון).
מאחר ובשילה היה את המשכן, על פי הכתוב במשנה שראינו, יש להביא מהמקומות "הקרובים" את הענבים כאשר הם לחים, ומכאן ניתן להסיק שבמקומות הקרובים למקדש/למשכן, כאשר היה מגיע ט"ו באב היו בוצרים את הענבים הראשונים, מתקבצים מכל העיירות אל "עיר המעמד", ישנים יחד ברחובה של עיר ובשיירה של שמחה אדירה עולים להביא את הביכורים ביחד.
במקומות הרחוקים יותר כנראה היו מייבשים את הענבים והתאנים ומביאים אותם אולי לקראת סוכות, כפי שהזכרנו.
לסיכום, תקופת הביכורים מתחילה בשבועות ומסתיימת בסוכות, ובדיעבד בחנוכה (ניתן להביא ללא מקרא ביכורים). באמצע התקופה יש לנו את ט"ו באב שהיה כנראה מוקד הבאת הביכורים לפחות מהאיזורים הסמוכים למקדש.
כיום שאיננו חקלאים, מצוות הביכורים נתפסת כסוג של פולקלור נחמד עם שירים יפים. אבל עלינו לקחת בחשבון שהמצווה ניתנה במציאות שבה רוב ככל התושבים הם חקלאים, וכל פרנסתם תלויה בהצלחת היבול. ישנו רגע אחד שבו כל המאמצים שלך לאורך השנה מתמקדים בפרי אחד שטעמו מסמל את טעם ההצלחה, טעם הביטחון הכלכלי, טעם התקווה, טעם ההישגיות, את הפרי הזה ואת הרגע הזה אנו מקשרים אל נקודת השורש, אל מקום המקדש, אל מקור השפע בעולם. אם נעשה השלכה לימינו, נוכל לנסות לחשוב כל אחד מהו המאמץ העיקרי שלי לאורך היום, מה אני עושה לפרנסתי, ועד כמה אני תולה את ההצלחה בהשקעה, בכישרון, בכח או בחכמה שלי, ועד כמה אני מבין שהיא ניתנה כמתנת שמיים על מנת שאעשה עם זה טוב בעולם. קישור העשיה האנושית לנקודת הקודש שנוכחת בבית המקדש, היא המפתח לשמירה על ענווה והימנעות מ"מלכודת השפע".
בזאת סיימנו את הסדרה העוסקת בביכורים, ואני מזמין אותך לחשוב כסיכום מה יכול לסמל את הביכורים בחייך וכיצד באפשרותך לקשר את הרגע הזה אל נקודת המקדש?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate