לאחר שסקרנו את כל התהליך של הבאת הביכורים כפי שהוא מתואר במשנה, נתחיל להתבונן היום על התוכן של ליבת האירוע – מקרא הביכורים. המשנה מציינת "וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה". אם כך, אנחנו צריכים להבין מה יש שם ב"פרשה" הזו ומדוע זה כל כך חשוב? נראה כעת את מצוות הביכורים כפי שהיא מתוארת בתורה (דברים כ"ו):
וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
מצוות הביכורים היא מצווה שנובעת מהקשר המיוחד אל הארץ, ולכן היא החלה רק לאחר שעם ישראל נכנס לארץ ישראל, כבש אותה וחילק אותה לנחלות. להלכה, אדם מתחייב בביכורים רק אם יש לו בעלות מלאה על הקרקע שבה הוא מגדל את היבול.
ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית *כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה* אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.
כאן יש נקודה מאוד מעניינת והיא מאיזה פירות יש להביא ביכורים? מקריאה ראשונית של הפסוק ניתן היה להבין שיש להביא ביכורים מכל גידול חקלאי! להבנה זו יש תמיכה מפתיעה מפסוק בספר נחמיה שהוא חלק מתיאור כריתת ברית האמנה שכרתו עזרא ונחמיה עם כל שבי ציון בתחילת תקופת בית שני. בפסוקים מתוארים כל המצוות שקיבלו על עצמם מחדש אותם שבי ציון, ובין השאר מוזכר שם: וּלְהָבִיא אֶת בִּכּוּרֵי אַדְמָתֵנוּ *וּבִכּוּרֵי כָּל פְּרִי כָל עֵץ* שָׁנָה בְשָׁנָה, לְבֵית ה'. מהפסוק די מפורש שהם הבינו שיש להביא ביכורים מכל גידול חקלאי, מהאדמה ומכל עץ שהוא. אך חז"ל לימדו אותנו שאין זו ההלכה, מאחר ובפסוק כתוב "מֵרֵאשִׁית" ולמדו מכך – "ולא כל ראשית". ולכן אין להביא ביכורים מכל הפירות אלא רק מהפירות המשובחים, שזה אומר רק משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל. גם את ההלכה הזו צמצמו חז"ל עוד יותר וקבעו שלא כל אחד צריך להביא, אלא רק מי שגדל אצלו יבול משובח: אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים, וְלֹא מִפֵּרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים, וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָם מִן הַמֻּבְחָר.
לכאורה ההלכה הזו קצת תמוהה – לאור החשיבות החינוכית הגדולה שראינו ביחס למצוות הביכורים, היינו מצפים לראות שבתורה שבע"פ תהיה הרחבה של המצווה ולא צמצום שלה. אבל להלכה יוצא שיחסית מעט מהחקלאים צריכים להביא בפועל ביכורים, ולא כולם! אז כיצד ניתן להבין זאת?
ניתן להעלות מספר השערות, וכמובן אשמח לשמוע גם את ההשערה שלך בהודעה חוזרת… הסבר ראשון שניתן להעלות מתבסס על הפעם הראשונה שמוזכר רעיון הביכורים בתורה – שכפי שראינו מדובר בהבל שהביא "מבכורות צאנו *ומחלביהן."* המילה חלבים בעצם מתארת את החלק המשובח. על פי זה אנו רואים שיש עניין להביא דווקא את היבול המשובח. שנית, ייתכן שאם היה צריך להביא ביכורים על כל סוג יבול, או אפילו על כל שבעת המינים ולא רק במקומות שבהם גדלים המשובחים שבהם, אדם היה צריך להגיע כמה פעמים בשנה עם הביכורים. אך לפי ההלכה יוצא שלכל חקלאי ואולי אפילו לכל איזור – יש את הגידול המסוים שהוא הכי משובח שאותו הוא מביא, ובכל מקרה להלכה אדם לא אומר "מקרא ביכורים" יותר מפעם אחת בשנה.
כמו כן, יתכן שההלכה הזו יוצרת מצב שמצוות הביכורים מקבלת מימד יותר ציבורי, במקום שכל אחד יביא, כולם מתכנסים סביב הבאת הביכורים של היבול המשובח המייצג את אותו האיזור.
נדמה שהשאלה היא גדולה יותר מהתשובות ואשמח לקבל השערות נוספות בהודעה חוזרת. עם השאלה הזו נסיים את הלימוד להיום ומחר נצלול לתוכן עצמו של מקרא הביכורים.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate