אנחנו מלווים את שיירת העולים לירושלים להביא את הביכורים. ראינו שלמרות שזוהי מצווה שהיא אישית במהותה, המשנה מתארת כיצד נאספו כל אנשי העיירות אל העיר הגדולה (המכונה "עיר של מעמד") וכולם לנו ברחובה של עיר, כלומר הפכו להיות ציבור אחד ללא הבדלי מעמדות. העיקרון השני שחזר לאורך כל תיאור השיירה, הוא הכבוד העצום למצוות הביכורים. ה"חליל" (סוג של תוף) שהיה כלי נגינה שבמקדש השתמשו בו רק בימים מיוחדים, ליווה את השיירה בנגינתו. כאשר הגיעו לשערי הר הבית, הפסיק החליל, וכעת כל אחד נושא את הסל על כתפו והולך את הדרך משערי הר הבית לשערי העזרה. נראה שבשלב זה חוזרת מצוות הביכורים למהותה האישית, ובמקום שיירה יש לנו כעת הליכה שקטה ואישית של כל אחד ממביאי הביכורים. נמשיך כעת לקרוא את המשנה:
הִגִּיעַ לָעֲזָרָה וְדִבְּרוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי
המשנה הזו מפתיעה ביותר. עד כה ראינו את הכבוד וההתייחסות שנתנו למביאי הביכורים אנשי ירושלים, גם שכבת ההנהגה הפסיקה מעיסוקיה כדי לצאת לקראת הבאים, וגם בעלי המקצוע הפסיקו מעבודתם בשביל לעמוד לכבוד מביאי הביכורים ולשאול לשלומם. כעת אנו רואים שגם הלוויים במקדש התייחסו באופן מיוחד למביאי הביכורים, ושרו לכבודם במיוחד את מזמור ל' מתהילים "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד"! דבר זה מחייב אותנו להתבונן מדוע יש צורך בשיר של הלוויים לכבוד מביאי הביכורים, ומדוע נבחר דווקא המזמור הזה.
לא נביא כאן את המזמור כולו, אך מהות המזמור היא המעברים ממצב של שלווה בטוחה – "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם", למצב של הסתר פנים ודאגה – "הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל", מתוך כך קריאה ותחינה לה' – "אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל אֲדֹנָי אֶתְחַנָּן", ואז מהפך והצלה מיגון לשמחה "הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי" והפרק מסתיים בהתחייבות להודות לה' לעולם: "ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ".
נראה לעניות דעתי שהפרק הזה מספר את כל הסיפור של מצוות הביכורים, כפי שרמזנו בתרגיל הקודם. כאשר אנו מתבוננים על ההיסטוריה של אומות העולם, אנו תמיד יכולים לראות מחזוריות בת 4 דורות – הדור הראשון הינו דור החלוצים שהיה מוכן לסבול ולהקריב הרבה למען ההישרדות הקולקטיבית. הדור השני הוא דור הממשיכים שהערכים של הדור הראשון היו חקוקים בתוכו, ומטרתו היתה להתייצב ולעבור מתודעת הישרדות למציאות של שפע. הדור השלישי הוא דור שכבר לא חווה בעצמו את הקשיים בהתחלה, הוא נולד לתוך המציאות של השפע והוא מתחיל להציב סימני שאלה על הערכים ותפיסות העולם שעל בסיסם נבנתה החברה. ובדור הרביעי מגיעה ההתפרקות. בשלב הזה יש מבוכה, יש שאלה מה בעצם הכיוון אליו החברה צריכה לצעוד עכשיו שהיא התבססה, מה החזון המשותף. בשלב זה יש הרבה פעמים מלחמות פנימיות שעלולות להביא לקריסה של החברה, או לחילופין הסתאבות ושקיעה בתענוגות החומריות שמחלישות את החברה והופכות אותה לפגיעה מבחוץ. במילים אחרות – השפע הוא המטרה הגדולה של החברה אך הוא גם הסכנה הגדולה ביותר שעלולה להביא לאובדן החברה! המירוץ אל השפע עלול להיות המירוץ אל האבדון!
ניתן לומר שכל ספר דברים מכוון להתמודד עם הסכנה הזו. האופן שבו המצוות מתוארות, הנאומים של משה, אזהרות הברכות והקללות, כל אלה מנסים להכין את עם ישראל להתמודדות הכמעט בלתי אפשרית עם סכנות השפע, באופן שאולי יבנה מודל שאח"כ העולם כולו יוכל ללמוד ממנו ולהיחלץ מתוך מלכודת השפע.
נראה שמצוות הביכורים היא אחד הכלים החזקים והמשמעותיים ביותר במערך הלחימה בסכנת השפע. בניגוד למצוות אחרות בהם הדגש הוא על העשיה, כאשר המסרים ה"חינוכיים" והכוונות השונות תלויות במודעות ובידע של האדם, במצוות הביכורים המסרים הם חלק בלתי נפרד מהמצווה עצמה. אנו עוד נגיע ל"מקרא ביכורים" שזה תוכן שהתורה בעצמה מכתיבה אותו, אך גם במשנה אנו רואים שהלויים "מדברים" בשיר ומעבירים לאדם הנכנס מסר מאוד ברור: השלוה היא מתעתעת! כאשר אדם בשלוותו הוא בטוח שהוא לעולם לא ימוט, וזהו בדיוק הרגע שבו הוא עלול לשכוח את הבורא שהוא זה שהעניק לו את שלוות השפע הזו! באופן פרדוכסלי, דווקא הארת הפנים והחסד העצום של הבורא גורמים לגבהות הלב ושכחת המקור. התוצאה היא הכרחית, הבורא מסתיר את פניו לרגע – ומיד עולמו של האדם מתמוטט! או אז עולה לפתע הקריאה, התחינה, הבקשה אל הקשר, ומשם המהפך בחזרה, ההצלה וההודיה לעולם. האם ניתן למנוע את שלב הסבל? האם האדם המביא את הביכורים בכל שנה, יקשיב למילות המזמור ששרים הלויים, ייזכר במקור החיים שנותן לו את ה"כח לעשות חיל", ולא יפול לתחושת כוחי ועוצם ידי?
זו השאלה הגדולה המרחפת מעל מצוות ביכורים, וכנראה הסיבה שחז"ל העצימו את המצווה הזו והפכו אותה למעמד כל כך מרשים וייחודי.
האם ועד כמה המסרים האלה רלוונטיים ואקטואליים גם לימינו? אשמח לשמוע את דעתך בעניין.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate