בתחילת הסדרה על שבועות הזכרנו את שני המוקדים של החג – מצד אחד פסוקי התורה עוסקים בהיבט החקלאי של ביכורי החיטה, ומצד שני אנו יודעים שזהו יום מתן תורה. כיצד הבחינה הזו של שבועות קשורה לעניין המקדש?
כדי להבין זאת, נשכח רגע מה שאנחנו כבר יודעים, ונשאל את עצמנו: היכן המקום המתאים ביותר בעולם לקבל עליו את התורה?? התשובה אמורה להיות פשוטה: הר המוריה, מקום המקדש! הרי הלב הפועם של המשכן, זה התורה עצמה שהופיע דרך ארון העדות, הן כלוחות העדות שהיו בתוכו והן כקול ה' היוצא מבין שני הכרובים ומצווה את משה את דבר ה' בעולם. לאחר מכן במקדש היה את לשכת הגזית שהיתה "חציה בקודש וחציה בחול" והיא היתה מקום הסנהדרין הגדולה שהיו ממשיכים לגלות את דבר ה' "שמשם תורה יוצאת לכל ישראל" כדברי הרמב"ם. וכן במסכת תענית מסבירים שהר המוריה נקרא כך משום "שיצא ממנו הוראה לישראל".
אין זה המקום להאריך מדוע התורה נתנה דווקא מחוץ להר המוריה ולארץ ישראל, במדבר סיני ועל הר סיני, אך אנו מוצאים מדרש אחר שלמעשה אין כאן סתירה, והר סיני הוא למעשה הר המוריה! כך כתוב במדרש תהילים: "וְסִינַי מֵהֵיכָן בָּא, אָמַר ר' יוֹסֵי מֵהַר הַמּוֹרִיָּה נִתְלַשׁ, כְּחָלָה מֵעִסָּה, מִמָּקוֹם שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק אָבִינוּ. אָמַר הקב"ה: הוֹאִיל וְיִצְחָק אֲבִיהֶם נֶעֱקַד עָלָיו נָאֶה לְבָנָיו לְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַתּוֹרָה". יוצא שבני ישראל קיבלו את התורה למעשה על הר המוריה אלא שהוא נתלש ממקומו והועבר למדבר סיני לצורך נתינת התורה…
כאשר אנו מתבוננים בפרשיות שנאמרו למשה רבינו כאשר עלה לקבל את התורה, חלק גדול מהן עוסק בציווי לבנות את המשכן. כאשר ה' מצווה את משה על המשכן, הוא לא רק מסביר לו, אלא הוא בעיקר *מראה* לו: כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי *מַרְאֶה* אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ. רעיון זה חוזר מספר פעמים נוספות. לדוגמה בסיכום פרשיות הכלים: וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר. וכן בסיום הציווי על קרשי ה"משכן": וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר, ופעם נוספת לאחר הציווי על המזבח: כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ. (אגב מעניין לשים לב שפסוקים אלה לא נאמרו ביחס למחיצות, כגון הפרוכות וקלעי החצר).
ניתן להסביר זאת שה' הראה למשה בחזון נבואי מעין "סקיצות" של כלי המשכן על מנת שיבין איך לעשות אותם. אך ברצוני להציע פירוש מעט שונה, וראיתי שהופיע גם בפירוש דעת מקרא (ואשמח לשמוע על מקורות נוספים!). ההצעה שלי היא שכאשר משה עולה לפסגת הר סיני שהיא כאמור פסגת הר המוריה, הוא למעשה זוכה לעלות לבית מקדש של מעלה, שבאותו זמן היה בצורה של משכן של מעלה! יש גם יסוד לומר שלא מדובר היה "בתצוגה בלבד" של משכן, אלא ממש משכן פעיל עם סדרי עבודה. שהרי בפרשיית התמיד (במדבר כח) כתוב שיש לעשות "עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'". יש המפרשים שהכוונה לעולות שעשו בימי המילואים או בברית האגנות, אך קשה להבין אם כך מה תפקידה של המילה "תמיד". לכן ברצוני להציע שזוהי אכן עולת התמיד שהוקרבה במזבח של מעלה במשכן של מעלה שבו ביקר משה, וכעת הוא מצווה לעשות קרבן תמיד "של מטה" המכוון כנגד התמיד של מעלה.
יוצא מהדברים האלה, שמשה ממש מבקר במשכן של מעלה *ושם הוא מקבל את התורה כולה,* מהמקום שממנו היא יורדת לעולם, מנקודת קדש הקדשים ואבן השתיה של מעלה (שהרי הקב"ה הסתכל בתורה וממנה ברא את העולם). כאשר הקב"ה מצווה את משה לבנות את המשכן, הוא בעצם אומר לו "תבנה משכן של מטה בתבנית המשכן של מעלה שאתה נמצא בו כעת, ובתוכו התורה שנמצאת כעת במשכן של מעלה, תתחיל להופיע במשכן של מטה וממנו להתפשט לעולם כולו."
אם כך, כאשר אנו מתכוננים ליום השבועות, ליום של מעמד הר סיני, יום של גילוי שכינה שניתן לראות אותו כחיבור שמים וארץ, יש לזכור שהחיבור הזה לא היה חיבור חד פעמי נקודתי, אלא זהו בעצם היום שבו *מתחיל* החיבור הזה, והיה אמור להימשך באופן תמידי באמצעות המשכן שבתוכו נמצאת התורה וזהו המשך ישיר *וקבוע* של מעמד הר סיני! זהו לעניות דעתי הרעיון שעומד מאחורי המדרש שהר המוריה נתלש ממקומו והופיע כהר סיני, הרעיון הוא שמדובר על הר אחד ורעיון אחד – מציאות של גילוי שכינה וחיבור העולם הרוחני עם הגשמי באמצעות התורה.
במציאות שבה אנחנו בלי מקדש, הנוכחות של התורה בעולם היא לא מוחשית וקבועה כפי שהיא תהיה בזמן שיהיה בית מקדש, כפי שכתוב בנבואה על כך: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו *כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלָ͏ִם* . בינתים הנוכחות של התורה בעולם תלויה בנו כלומדי התורה – אם נלמד אותה ונפיץ אותה הרי שהיא תהיה נוכחת בעולם. במובן הזה יכול כל אחד מישראל לראות את עצמו *כמעין בית מקדש מהלך* שבתוכו פועמת התורה כפי שהיא מתגלה דרכו, תורה שהיא מקושרת ונובעת מתוך בית מקדש של מעלה!
בליל שבועות כאשר אנו אומרים את תיקון ליל שבועות ובבוקר שבועות כאשר אנו שומעים את הקריאה בתורה של מעמד הר סיני, ננסה לראות את עצמנו כמתחברים ברגעים אלה ממש לבית מקדש של מעלה ומופיעים דרכנו את התורה כבית מקדש מהלך!
הלילה אנו נכנסים אל היום האחרון של ספירת העומר! מידתו של יום זה היא "המלכות שבמלכות". המלכות היא תהליך הקבלה של השפע, ואם כך המלכות של המלכות היא התהליך שמגדיר כיצד תהליך הקבלה יתקבל בפועל. במילים אחרות – מה תהיה האיכות שלו? בהקשר שלנו, עוד רגע ניכנס לחג השבועות ונקבל בו את התורה. הקב"ה נתן לנו אותה במעמד הר סיני ומאז בכל שנה הברית הזו מתחדשת. אך כיצד אנחנו נקבל אותה? ר' יהושע מילר מביא משל יפה גם לרעיון זה – כשמקבלים גרעין חמניה, אפשר פשוט לפצח ולאכול אותו. אבל אפשר גם לזרוע אותו באדמה ולהצמיח ממנו חמניה חדשה. כך גם קבלת התורה, יכולה להיות עבור עצמי. אבל אם אני תופס עצמי כ"בית מקדש מהלך" שעכשיו יש בו התגלות של דבר ה' בעולם מתוך מטרה שתורה זו תצא מהמקדש לעולם כולו – "כי מציון תצא תורה", אז זו כבר תודעה אחרת! תודעה שתגרום לי לרצות לקבל את התורה בצורה עמוקה ורחבה יותר, על מנת שאוכל אח"כ להשפיע אותה למעגלים רחבים ככל האפשר!
במילים אלה אנו מסיימים את תהליך ההתבוננות במידות השונות של ספירת העומר, ברוח הספר "קראתיך". אשמח לשמוע איך היה לך התהליך הזה!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate