היום ניגע בהיבט מעניין של חג השבועות ונתבונן בקשר שלו להיבטים האחרים שראינו, וזאת בעקבות מאמר מעניין של הרב ירון בן דוד (קישור למאמר בסיום התרגיל).
המשנה השניה במסכת ראש השנה אומרת: "בְּאַרְבָּעָה פְרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן: בַּפֶּסַח עַל הַתְּבוּאָה, וּבָעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן…". בחג שבועות (המכונה במשנה עצרת) העולם נידון על פירות האילן מאחר וזה הזמן שבו הם מתחילים להבכיר. אם כך, כיצד נוכל להשפיע על הדין הזה ולזכות לברכה בפירות האילן בשנה הקרובה?
אומרת הברייתא במסכת ראש השנה ט"ז בהקשר לשבועות: תָּנִיא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא… וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בְּעֲצֶרֶת? – מִפְּנֵי שֶׁעֲצֶרֶת זְמַן פֵּרוֹת הָאִילָן הוּא. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ לְפָנַי שְׁתֵּי הַלֶּחֶם בְּעֲצֶרֶת, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם פֵּרוֹת הָאִילָן
על פי ר' יהודה בשם ר' עקיבא, מה שיכול להוריד ברכה לפירות האילן בשבועות הוא הנפת שתי הלחם! זה נראה מוזר, אם כבר היינו חושבים שהבאת הביכורים תגרום את הברכה לפירות… מה הקשר בין מנחת שתי הלחם העשויה חיטה לבין ברכת הפירות??
מפרש זאת רש"י במקום, שר' יהודה הולך על פי שיטתו המופיעה במסכת סנהדרין דף ע' שהחיטה היתה פרי עץ הדעת! וההוכחה לכך היא שתינוק לא קורא "אבא ואמא" (כלומר מקבל דעת שמאפשרת לו לדבר) לפני שהוא אוכל לחם. ואכן יש מדרש המסביר שלפני חטא אדם הראשון, החיטים היו "מתמרות כארזי הלבנון". כלומר לפי פירוש זה, החיטה בתור עץ הדעת היתה בעצם עץ גבוה ועסיסי, שניתן היה לאכול ממנו ולשבוע מיד! ולא עשב יבש שכדי להפוך אותו ללחם נדרשות לא פחות מ-11 פעולות הנקראות "סידורא דפת"! ובמסכת שבת דף ל' אנו מוצאים דרשה שמצב זה צפוי לחזור בעתיד: יָתֵב רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְקָא דָּרֵישׁ עֲתִידָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁתּוֹצִיא גְּלוּסְקָאוֹת (הכוונה לעוגות מוכנות).
כעת נחזור לשבועות בבית המקדש, להנפת שתי הלחם. אומר לנו ר' יהודה בשם ר' עקיבא, שההתייחסות לחיטה כאן היא לא רק בתור סתם תבואה חשובה, אלא בצורתה האידיאלית בתור פרי עץ הדעת שלפני החטא! והנפת הפרי הזה לה' על יד המזבח, במקום לאכול ממנו בעצת הנחש – היא בעצם תיקון לחטא אדם הראשון!
מעניין שההתייחסות לחיטה בצורתה האידיאלית חוזרת מבחינה הלכתית גם בנושא של הפרשת חלה. החיטה מתחייבת בחלה רק כשהיא הופכת לעיסה, כלומר מעורבבת במים וחוזרת להיות "פרי עסיסי", לעומת זאת קמח יבש אינו מתחייב בחלה, בניגוד לשאר מתנות הכהונה כגון תרומות ומעשרות! (רעיון זה מופיע בספר "ונהר יוצא מעדן" של הרב אוריאל עיטם).
אבל רגע, פרי עץ הדעת זה דבר טוב או לא? הרי הפרי נאסר באכילה על אדם ואשתו?.. אז מה פתאום אנחנו אומרים עכשיו שמנחת שתי הלחם של יום השבועות רומזת לפרי עץ הדעת??
כדי לענות על כך ניעזר ברעיון שמובא בחתם סופר בפירושו לבראשית (ככל הנראה הדברים מבוססים על דברי האריז"ל, ומי שמכיר מקורות קדומים יותר אשמח אם יעדכן אותי). הוא כותב כך: לְפִי דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל הָיָה מֻתָּר לוֹ עֵץ הַדַּעַת בְּיוֹם שַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁהֶאֱכִילַתּוּ בֹּסֶר, פֵּרוּשׁ – קֹדֶם זְמַנּוֹ.
הדברים כמובן סתומים למדי, אך מה שניתן להבין מכך הוא שפרי עץ הדעת הוא לא דבר רע במהותו, אלא שהתזמון של אכילתו במהלך היום השישי לבריאה היה מוקדם מידי. ואם אדם ואשתו היו מחכים לכניסת השבת, היו אוכלים אותו בהיתר ובקדושה.
דבר זה מזכיר לנו כמובן את… החמץ! ביום יום יש איסור להביא חמץ במקדש, ובפסח החמץ ממש מסמל את היצר הרע, אבל ביום השבועות, אחרי שעוברים את כל התיקון של ספירת העומר, החמץ הופך להיות הקרבן המרכזי שעומד במרכז החג, ולא רק מנחת מצה המגיעה כתוספת לקרבנות כמו בכל שאר החגים.
יוצא אם כך, שבשבועות זו לא עוד הקבלה בין המקדש לגן עדן, אלא יש כאן אפילו מצב גבוה עוד יותר – גן עדן שבו האדם מבצע את שליחותו ומעלה אפילו את ה"דעת טוב ורע" אל הקדושה. ממילא מובן מאוד שמעמד הר סיני שבו "פסקה זוהמת הנחש" (אם כי חזרה לאחר מכן בחטא העגל) היתה דווקא ביום זה, וכמובן שהדבר קשור לנתינת התורה שהיא הערוץ שלנו כיום לקבל את הדעת הגבוהה והמתוקנת.
ייתכן שניתן להסביר בעקבות זאת את האיסור להקריב "מנחה חדשה" לפני הנפת שתי הלחם בשבועות. הרי שבועות הוא יום הדין של פירות האילן, כאשר דווקא החיטה מסמלת את "הפרי" בה"א הידיעה – פרי עץ הדעת. ולכן אחרי שמחברים את החיטה לשורשה הקדוש, ניתן להמשיך להשתמש בה לצורך מנחות במקדש לאורך השנה כולה, לא מתוך הקללה של "בזיעת אפך תאכל לחם" אלא מתוך קדושת השבת שמעלה ומרוממת את המציאות כולה, כולל החמץ ופרי עץ הדעת.
כאמור, הרבה מהרעיונות בתרגיל היום מבוססים על המאמר של הרב ירון בן דוד, בקישור הזה: https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=27358
הלילה הזה אנו נכנסים אל היום השישי בשבוע המלכות, יום אחד לפני היום האחרון של ספירת העומר. מידתו היא "היסוד שבמלכות". מידה זו מבטאת את הרעיון שכדי שההשפעה תתקבל, היא צריכה "להתלבש" ולהופיע באופן המותאם למציאות שאליה היא מגיעה. דוגמה שמביא יהושע מילר בספרו "קראתיך" היא לקשר זוגי – עד לפני כמה דורות, דיבור רגשי ועמוק בין בני הזוג לא היה דבר מאוד מקובל, בטח לא הכרחי לקיום הקשר. אך בדור שלנו זה כמעט הכרחי שהקשר בין בני הזוג יתלבש גם בערוץ של השיח, ולא רק בהיבטים טכניים או גופניים. עסקנו היום בנושא של חטא עץ הדעת. ראינו שבהקשר מסוים האכילה מעץ הדעת היתה יכולה להיות המעשה הנכון אך מאחר והתלבשה בזמן הלא נכון – היא הפכה לחטא חמור שאת התוצאות שלו אנו צריכים לתקן עד ימינו…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate