בתרגיל הקודם פגשנו את המדרש המופלא על הדיאלוג בין הקב"ה לבין הלבנה בעת בריאתה, כאשר בתחילה הלבנה נבראה כשווה עם השמש, אך בעקבות פליאתה "אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד" הקב"ה מיעט אותה, ועל כך ביקש שישראל יקריבו את שעיר העיזים כחטאת לכפר עליו כביכול.
כאמור, למדרש זה יש הסברים שונים, הרואים את יחסי השמש והירח כמשל ליחסים בין הזכר לנקבה, בין קוב"ה לשכינתיה, בין אומות העולם וישראל, ועוד.
הזכרנו שהמצווה הראשונה שעם ישראל קיבל היא קידוש החודש, שזה אומר לקבוע את תחילת החודש על פי בית דין המקבל עדות על ראיית רגע ה"לידה מחדש" של הלבנה בתחילת החודש. המשמעות של המצווה הזו היא שלוח השנה העברי הוא לא רק תוצר אובייקטיבי של מהלך גרמי השמים, אלא הוא מסור בידיים של עם ישראל! מבחינה הלכתית, בית הדין לא רק משקף את המצב של גרמי השמיים, אלא יכול להפעיל שיקולים שונים. לדוגמה, ביום השלושים לחודש בית הדין היו מחכים לקבל את העדים, ואם הם היו מגיעים היה מתברר בדיעבד שזה אכן ראש חודש ואז היו מקריבים את קרבן המוסף והלוויים היו שרים שיר של יום שהיה מיוחד לראש חודש. במידה ולא היו מגיעים עדים היה ידוע שראש החודש יהיה רק למחרת, ביום ה31. חז"ל תקנו לא לקבל את העדות לאחר זמן המנחה כדי שלא תיווצר תקלה עם קרבן המוסף והשיר של הלויים.
ביטוי לרעיון הזה הוא שבתפילות המועדים אנו מסיימים את הברכה העוסקת בקדושת היום במילים "מקדש ישראל והזמנים" (או "ישראל וראשי חודשים") בניגוד לשבת שם אנו מברכים "ברוך.. מקדש השבת", כי הקב"ה קידש את ישראל בקדושה שמאפשרת להם לקדש את הזמנים.
מניטו מסביר שהלוח של אומות העולם הנקבע על פי השמש, מבוסס על שנת החמה. השנה היא מלשון שינוי, כל שנה מחליפה את הקודמת כאשר היא מסיימת את מעגל השנה. כך גם בהיסטוריה, לכל אימפריה יש מעגל קבוע של התרוממות, שיא, דעיכה והיעלמות תחת האימפריה המחליפה אותה. במובן הזה "אין חדש תחת השמש", ההיסטוריה חוזרת על עצמה. לעומת זאת, לוח השנה העברי המבוסס גם על הירח, מכיל בתוכו את רעיון החודש – חידוש, התחדשות. לעם ישראל יש תכונה הדומה לירח, הוא יכול לעבור ממצב מלא, שבו הוא מאיר בשיא תפארתו (כאשר עם ישראל מולך בעצמאות ריבונית ורוחנית בארצו עם בית מקדש ושאר מרכיבי הממלכה הישראלית), אבל יש לו גם את היכולת "למעט את עצמו". להיכנס למצב שבו הוא מצטמצם ל"ארבע אמות של הלכה" ויוצא לגלות, וזה בחינת מיעוט הירח. במצב כזה הוא לא מאיר באור חזק, אך הוא ממשיך להתקיים בגלות תחת שלטון האומות שהם בחינת השמש. תכונה זו מאפשרת לעם ישראל להמשיך להשפיע על ההיסטוריה האנושית, בצורה נסתרת, מאחורי הקלעים, מתוך הגלויות השונות, וכאשר מגיע הזמן – לחזור לקדמת הבמה ההיסטורית ולהאיר באור מלא בעת הגאולה.
כמובן שניתן להעמיק עוד ועוד במשמעויות השונות של מדרש הפלא הזה, אך הנקודה שנשים לב אליה כאן היא על הקשר העמוק בין עם ישראל לעניין של ראש חודש והתחדשות הלבנה. ניתן לומר שהאופן שבו אנו מציינים את ראש חודש מגלה בעצם את המהות של היום הזה. כאשר עם ישראל נמצא בתפארתו, בבחינת ירח מלא, והוא מקדש את החודש בראיה, אז ראש חודש הוא יום חשוב שקודם כל קובע את כל המשך לוח השנה העברי, עוצרים בו את שטף החיים, עולים להשתחוות במקדש או ללמוד תורה מפי הנביאים או תלמידי החכמים, וכמובן מקריבים את הקרבן הייחודי ליום זה. לעומת זאת כאשר עם ישראל בגלות, בבחינת ירח חסר, גם האור של ראש חודש מתעמם ולמעט תוספות קלות בתפילה ובברכת המזון, כמעט ואינו מורגש עבור רוב האנשים, כיום שהוא שונה מיום חול רגיל.
ברצוני להציע בזהירות שכעת שאנו מתקדמים יותר ויותר בתהליך הגאולה בחסדי השם, ניתן לראות שגם האור של ראש חודש מתחיל להתחזק ולהאיר יותר ויותר. לדוגמה ניתן לראות תופעה של תפילות ראש חודש נעשות ברוב עם עם שירת הלל בליווי כלי נגינה בדומה למה שהיה במקדש, הקפדה על בגדים חגיגיים ועוד. אני מקווה שגם הסדרה הזו תתרום את חלקה לחיזוק מגמה זו בע"ה!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate