נכנסנו אתמול להתבוננות בעניין קרבן מוסף של ראש חודש, ובמיוחד שעיר העיזים לחטאת שבאופן חריג נאמר עליו "חטאת לה'". הסברנו שהשעיר הזה מכפר על חטאים שאף אחד לא מכיר בהם מלבד ה', כלומר מדובר על רוע שנמצא בעולם מעצם בריאתו והמטרה של ההתחדשות של ראש חודש היא לא לתת לו להתבסס, אלא להרוס אותו כל פעם באמצעות יציאה מאיזור הנוחות וגילוי של כוחות חדשים בחודש המתחדש עלינו ביום זה – יום ראש חודש.
הרעיון הזה מעמיק דרך התבוננות בפסוקים המתארים את בריאת הירח. לרב אשכנזי ("מניטו") אותו הזכרנו אתמול, יש גישה מיוחדת לקריאת הפסוקים מתוך פליאה, הרעיון הוא שכשאנחנו קוראים פסוק אנחנו לא אמורים לדעת מה יבוא אחריו, ועלינו לשים לב לתופעות מפליאות. לאורך פסוקי הבריאה, הוא מצביע על מקרים רבים בהם יש פער בין הכוונה המקורית של הבורא לבין אופן המימוש של הבריאה. כלומר – במהלך ששת ימי הבריאה היתה לבריאה בחירה חופשית כיצד להופיע בפועל את הרצון המקורי של הבורא! כמובן שבחירה חופשית זו הופסקה כאשר נברא האדם ומאז היא נכנסה ליום שהוא בחינת שבת, מה שמאפשר לנו להתקיים בתוך חוקי טבע יציבים שניתן לסמוך עליהם ולחקור אותם. (דמיינו מה היה קורה אם מים היו מחליטים להפוך פתאום לאש נניח…).
אחד המקרים הידועים של פער בין הרצון המקורי לבין המימוש, הוא בבריאת מאורות השמים ביום הרביעי. בתחילה, אין הבדלה בין המאורות השונים: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם… אח"כ מתברר שיש שני מאורות גדולים: וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים . אבל אז מגיע ה"טוויסט בעלילה". מסתבר שבפועל לא מדובר בשני מאורות גדולים, אלא שאחד מהם גדול ואחד מהם קטן ופתאום מצטרפים גם כוכבים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים.
חז"ל מסבירים את הפסוקים במדרש מפורסם המתאר מה קרה שם: "אָמְרָה יָרֵחַ לִפְנֵי הקב"ה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶפְשָׁר לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִּשְׁתַּמְּשׁוּ בְּכֶתֶר אֶחָד? אָמַר לָהּ: לְכִי וּמַעֲטִי אֶת עַצְמֵךְ!" כלומר בהתחלה השמש והירח היו שווים בעוצמתם! הלבנה לא מקבלת את הרעיון שיכולה להיות שותפות שכזו כאשר שני הצדדים שווים בעוצמתם, חייב להיות צד אחד שהוא המשפיע וצד שהוא המושפע. בתגובה אומר לה הקב"ה – אם כך, אז תמעטי את עצמך!
תגובת הלבנה היא: "הוֹאִיל וְאָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ דָּבָר הָגוּן, אַמְעִיט אֶת עַצְמִי?" וכאן מופיעה סדרה של ניסיונות מצד הקב"ה לפייס את הלבנה, אך דעתה אינה מתיישבת. בסופו של דבר הקב"ה "לוקח אחריות" ומבקש מבני ישראל "הָבִיאוּ כַּפָּרָה עָלַי שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ!" וזהו אותו שעיר חטאת *לה'* שכביכול מכפר על הקב"ה על כך שמיעט את הירח.
זהו מדרש פלא שרבו לו מאוד הפירושים וההסברים, וכמובן שלא נוכל להעמיק בכולם. ננסה להתבונן בו מעט בתרגיל הבא אבל לפני כן אני מזמין אותך לחשוב מה המשמעות של העובדה שמצד אחד הקב"ה אכן מיעט את הירח ומצד שני הוא מבקש על כך כפרה? אם זה מעשה טעות מדוע עשה זאת, ואם זה מעשה נכון מדוע יש צורך לבקש כפרה? אשמח לשמוע שיתופים בתגובות.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate