לאורך השנה כולה אנו מתבוננים על משמעות המועדים השונים כפי שעולה מהתיאורים מזמן המקדש, ומנסים להתחבר למשמעויות האלה גם במציאות שאין מקדש, מתוך הבנה שבית מקדש של מעלה ממשיך להתקיים בשורש המציאות ברמה הנשמתית. ומתוך כוונה לעורר את המודעות, הרצון והכיסופים לזכות לדבר האמיתי ב"בית מקדש של מטה" בקרוב. עם זאת, למרות שישנו פער אדיר בין סוכות למשל במציאות של מקדש ובין סוכות במציאות ללא מקדש, עדיין זהו מועד שמורגש בהווית החיים היהודית בצורה חזקה ביותר, אפילו בהיעדר מקדש.
לעומת זאת, כפי שראינו בתרגיל הקודם, מול התיאורים בתנ"ך המראים את החשיבות של ראש חודש, בהווית החיים היהודית ללא מקדש ראש חודש כמעט נעלם, ומעטים האנשים שממש חווים יום זה כיום שונה מהותית מימים אחרים. היום אנו נצלול לתוך החידה הזו וננסה לפצח אותה, דרך הפסוקים העוסקים בקרבן המוסף של ראש חודש. נקרא את הפתיחה והסיום של פרשיה זו: וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לה' פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם.. זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לה' עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ
כאשר קוראים את הפסוקים האלה ברצף של כל פרק כ"ח בספר במדבר, הפסוקים נראים די "רגילים" ודומים לשאר קרבנות המוסף במועדים השונים, מה שכמובן מצביע על כך שראש חודש הוא מועד משמעותי במקדש בדומה למועדים האחרים. ואולם, מילה אחת שונה בו משאר פרשיות המוסף, והיא רומזת על סוד מאוד גדול.
בכל המועדים (מלבד שבת) היו מקריבים יחד עם קרבנות העולה של המוסף, גם שעיר עיזים לחטאת. אך רק בראש חודש נאמר על קרבן זה שהוא "חטאת *לה'* ". נחלקו התנאים במשנה על איזה חטא מכפר השעיר הזה, ולהלכה נפסק בגמרא ששעירי חטאת של ראש חודש ושל הרגלים מכפרים על חטאים ש"אין בהם ידיעה לא בתחילה ולא בסוף" כלומר אלו חטאים שאפילו האדם עצמו לא שם לב שהוא חטא וממילא הוא לא יכול לעשות תשובה ולהביא קרבן חטאת לכפר על זה, אלא רק ה' מכיר בחטא וממילא רק הוא יכול לכפר עליו, וזהו תפקידו של שעיר החטאת.
הרב קוק מסביר שבניגוד לפרים שמייצגים את כח העבודה וההתקדמות המעשית, שתהיה מקושרת אל נקודת הקודש, והכבשים שמייצגים את ההתנהלות הטבעית במישור הזמן, שעיר העיזים מבטא כוח של הרס. אומר הרב קוק שגם לכח ההרסני הזה יש מקום וחשיבות בעולם הקדושה, שכן הוא נלחם ב"מציאות המצויה" (או במילים שלנו – באיזור הנוחות) ודואג להתחדשות. קרבן מוסף של ראש חודש הוא קרבן ציבור, ושעיר החטאת של ראש חודש "מנער" מבחינה רוחנית את הציבור, דואג שלא נקפא על השמרים ונתרגל יותר מידי למציאות קבועה, אלא מידי פעם נהרוס את מה שהתקלקל ובמקומו נשאף לתקן, להתחדש ולהיטהר לקראת המדרגה הבאה שלנו.
הרב יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל, (המכונה "מניטו" בצרפתית), אומר בשיעור בנושא: "מבחינה הלכתית בא שעיר החטאת של ראש חודש לכפר על החטאים הלא ניתנים לייחוס לאף גורם. יש רע בעולם שאי אפשר לייחס למישהו ספציפי. הרע הזה נובע מעצם בריאתו של עולם, והוא הכרחי לעצם קיומו של העולם הזה." העולם שלנו מעצם בריאתו מכיל בתוכו כוחות שמושכים לצד הקדושה וגם לצד ההפוך. זו לא תקלה או פרי של חולשה אנושית, אלא משהו שמונח בעצם הבריאה. לכן, התרגלות למצב מסוים לאורך זמן בהכרח תביא להתחלה של שקיעה. במובן הזה ראש חודש במקדש מייצר את התנועה של החידוש וההתחדשות. "עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" – כל חודש במהלך השנה מכיל בתוכו חידוש מסוים. הוא הופך את *השנה* לתנועה של *שינוי*. 12 שלבים של התפתחות וצמיחה שנוגעים ב12 כוחות שונים המאירים לאורך מעגל השנה.
ר' צדוק הכהן מלובלין בספרו פרי צדיק (ראש חודש כסלו ב') מביא הסבר מדוע כשעלו מבבל תקנו שמות לחודשים (שהרי בתורה החודשים נקראים החודש הראשון, השני וכו'): וְהָעִנְיָן – שֶׁמִּתְּחִלָּה כְּשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם כְּתִיב "זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ". שֶׁבְּכָל חֹדֶשׁ הִרְגִּישׁוּ קְדֻשָּׁה מְיֻחֶדֶת… וְכֵן בְּכָל שָׁנָה מִתְחַדֵּשׁ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה חִדּוּשׁ עִנְיָן מְחֻדָּשׁ בַּתּוֹרָה וְכֵן מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל הַשָּׁנָה בְּכָל חֹדֶשׁ וּבְכָל שַׁבָּת… ואח״כ כְּשֶׁנִּשְׁכַּח מֵהֶם הַהַרְגָּשָׁה בְּחִדּוּשׁ הַתּוֹרָה. וְכֵן לְאַחַר חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁלֹּא הָיָה עוֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ. אָז תִּקְנוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁיִּסְּדוּ תושבע״פ וְתִקְנוּ שְׁמוֹת הֶחֳדָשִׁים.
לפי הסבר זה, הקרבת קרבן המוסף של ראש חודש (וככל הנראה גם קרבנות מוסף של שבת וראש השנה) הורידה לעולם חידושי תורה מיוחדים על פי האור הייחודי של אותו החודש. וכאשר נחרב המקדש ורצו לשמר משהו מההתחדשות הזו, רמזו אותה בשמות החודשים (ובמקור הוא מביא דוגמאות לכך). ותודה לרב עמיר כ"ץ שהאיר את עיני לגבי מקור זה.
לסיכום, אנו מתחילים לגלות שראש חודש בתודעת מקדש הוא יום שאמור לנער אותנו, לגרום לנו לעצור את שטף החיים ולהתבונן על המציאות שלנו בעינים חדשות, לגלות כוחות חדשים ודברי תורה חדשים ולהביא אותם לידי ביטוי בחודש הקרוב, ולשחרר מקומות של קיבעון וניוון שמתרחשים באופן טבעי כאשר דברים קופאים על מקומם.
אך כל זה הוא רובד ראשוני של סודו של ראש החודש המקדשי. בתרגיל הבא נפגוש מדרש שאלמלא היה כתוב לא ניתן היה להעלותו על הדעת, וננסה לפענח רבדים נוספים בסוד ראש החודש הנעלם…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate