היום נתחיל בסדרה שעוסקת במועד הנפוץ ביותר במעגל השנה, אבל למרות זאת הוא כנראה הכי פחות מורגש – ראש חודש. אמנם מי שמגיע לבית הכנסת בבוקר ישים לב שהתפילה התארכה במספר דקות לטובת קריאת הלל, קריאה בתורה לראש חודש ותפילת מוסף, אך מעבר לזה ניתן לומר שעבור רוב האנשים, ראש חודש הוא בסך הכל די יום רגיל. בסדרה קצרה נתכונן לראש חודש אדר המתקרב, וננסה להתחקות אחרי האור של ראש חודש, להבין כיצד נראה ראש חודש בזמן המקדש, מדוע בימינו הוא פחות מורגש, וכיצד נוכל להתחבר לאור הזה מחדש לקראת החזרה לתקופת המקדש שאנו מקווים שתהיה בקרוב 🙂
כידוע מפירוש רש"י הראשון על התורה, חז"ל אומרים שהמצווה הראשונה שנצטוו עם ישראל כעם היא מצוות קידוש החודש, ולכאורה היה ראוי שהתורה כספר המצוות תתחיל מהפסוק הזה: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. עצם העובדה שעם ישראל כעם מקבל דווקא את המצווה הזו כמצווה ראשונה שהיה ראוי לפתוח איתה את התורה, מספרת לנו שלא מדובר בעוד מצווה, אלא במצווה שהיא בעצם הביטוי לעובדה שעם ישראל הוא העם הנבחר של ה'.
הפעם הבאה בה מוזכר ראש חודש היא בפרשת החצוצרות: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם *וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם* וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. מפסוק זה ניתן ללמוד שבראשי חודשים היתה במקדש תקיעה בחצוצרות כמו במועדים אחרים, ושעצם התקיעה הזו מעלה זכרון לפני ה'. כלומר בזמן שמקדש קיים ישנה התרחשות מיוחדת בראשי חודשים, וכמובן שעל פי דרכנו נוכל לשער שהתרחשות זו ממשיכה להתקיים ברמה הנשמתית בבית מקדש של מעלה שקיים תמיד.
כמובן שישנה הפרשיה העוסקת בקרבן מוסף של ראש חודש ובה נתבונן באופן ממוקד בהמשך.
בהפטרה המפורסמת אותה קוראים בשבת החלה בערב ראש חודש, מתואר מה שנראה כמנהג לאכול סעודה מיוחדת לכבוד ראש חודש, ואף מתואר שיהונתן כל כך כעס ונעצב עבור דוד שהוא אפילו לא אכל לחם ביום ראש חודש!
ישנם פסוקים שאת חלקם כבר הזכרנו בסדרה שעסקה בשבת, המתארים את היחס לראש חודש בזמן שיש מקדש. האישה השונמית שהלכה אל הנביא ובעלה מתפלא – הרי היום לא שבת ולא ראש חודש! מאידך הנביא עמוס מוכיח את ישראל שהם רוצים לעבוד בראש חודש ובשבת כדי להרוויח יותר: לֵאמֹר מָתַי יַעֲבֹר (ראש) הַחֹדֶשׁ וְנַשְׁבִּירָה שֶּׁבֶר וְהַשַּׁבָּת וְנִפְתְּחָה בָּר לְהַקְטִין אֵיפָה וּלְהַגְדִּיל שֶׁקֶל. בסוף ספר ישעיהו ישנו פסוק שאותו נוהגים לקרוא כהפטרה בשבת ראש חודש המתאר שלעתיד לבוא וְהָיָה מִדֵּי-חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ, וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל-בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי, אָמַר ה'. כלומר יהיה מנהג לבוא ולהשתחוות לפני ה' במקדש בשבת ובראש חודש. למנהג זה יש אפילו משמעות הלכתית כאשר לפי חלק מהפוסקים היה מנהג גם לגברים שלא לעשות מלאכה בראש חודש, כיוון שהיו באים להשתחוות לפני ה' בבית המקדש.
בספר יחזקאל מ"ו נאמר: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית הַפֹּנֶה קָדִים יִהְיֶה סָגוּר שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ… וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת בֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה'. מכאן ניתן ללמוד שלעתיד לבוא במקדש יום ראש חודש (וכן יום שבת) יהיה יום מיוחד של פתיחת שערים והשתחויה לפני ה'.
מהתבוננות ראשונית בכל המקורות הללו (ואם ישנם מקורות נוספים בתנ"ך שפספסתי אשמח לשמוע) אנו יכולים להסיק שבזמן המקדש היתה לראש חודש משמעות רוחנית מאוד גדולה, במישור הציבורי ובמישור הפרטי. בנוסף אנו רואים נבואות על כך שלעתיד לבוא ראש חודש יחזור ויהפוך להיות מועד מאוד משמעותי בבית המקדש. נראה שהאור של ראש חודש התעמעם בגלות כאשר היינו ללא מקדש, ובסדרה זו ננסה להתחבר לאור הזה מחדש ולהבין מדוע בניגוד לשאר המועדים שממשיכים לתפוס מקום משמעותי בלוח השנה העברי, המעמד של ראש חודש קצת נדחק… אם יש לך כבר השערות לעניין זה, אשמח לשמוע שיתופים בהודעה חוזרת.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate