כאשר עסקנו בהתבוננות בנושא התפילה בתודעת המקדש, ראינו את עצמנו כעולים לרגל שעולים לבית מקדש של מעלה ברמה תודעתית-נשמתית, ומשתדלים להעלות את הרובד הפנימי של העולם החיצוני בדומה לפעולת קרבנות התמיד במקדש.
אם כך, נשאלת השאלה מה היא הכוונה בתפילות השבת? הרי אמרנו ששבת היא מעין מקדש במרחב הזמן, הפנימיות של חיצוניות העולם גם ככה מתעלה, אז מה נשאר לנו לעשות בתפילה?
מדובר בנקודה עדינה וננסה לגעת בה ולהבין ממנה משהו ככל שה' יזכה אותנו: ניתן לדמות זאת לגלישה על גלים. יכול להיות ים ללא גלים בכלל, והחתירה על הגלשן תהיה מאומצת. יכולים להיות גלים קטנים ויכולים להיות גלים גדולים עליהם ניתן "לרכב" בקלות יחסית.
ככל שהשבת מתקרבת, ולפי האריז"ל התהליך מתחיל כבר ביום רביעי, מתחילים להתרומם מעין "גלים של קדושה". העולם מתחיל להתעורר ולהתעלות לקראת כניסה לתוך "המקדש במרחב הזמן". רגע המעבר מיום חול אל השבת הוא ממש כניסה של העולם אל תוך שערי המקדש. ברגעים האלו קורה משהו אדיר מבחינה רוחנית, ואנו יכולים להצטרף אל התנועה הזו.
יתירה מזו, באמירת קבלת השבת אנו יכולים אפילו להקדים את התנועה הזו, למשוך את קדושת השבת לתוך ימי החול ולהיכנס מוקדם יותר בשערי מקדש השבת (בהנחה שאנו מצליחים להקדים את זמן כניסת השבת בפועל). פעולה דומה יכולה להתרחש ביציאת השבת, כפי שנראה בהמשך.
אם נתבונן בפרקי התהילים אותם תיקנו לומר מקובלי צפת בעת קבלת השבת, נראה כי הם מתחילים ממש כקריאה לעלות לבית המקדש (כעולי רגלים או מקריבי קרבן תודה): "לְכוּ נְרַנְּנָה לַה'… נְקַדְּמָה פָנָיו בְּתוֹדָה…". ובהמשך נראה שיש תיאור של הגעה לשערי המקדש " בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה, נִבְרְכָה *לִפְנֵי־ה'* עֹשֵׂנוּ" (על פי פירוש דעת מקרא שמסביר שפרקים אלו נכתבו כדי לאומרם ע"י עולי הרגלים המגיעים למקדש).
בניגוד לתפילות יום חול שם הכוונה היא לעליה למקדש ברמה הפנימית הנשמתית, הכוונות שבתפילת קבלת השבת הן ממש כוונות להעלות ולרומם גם את המציאות *החיצונית, הפיסית* . אמנם, עדין לא הגענו ל"יום שכולו שבת", וגם בשבת כאשר אנחנו מסתכלים על המציאות החיצונית אנחנו עוד לא רואים ממש שינוי בטבע, הזאב עדין לא גר עם הכבש ומי שמתעקש יכול להמשיך לנהוג ממש כמו ביום חול. אבל אנחנו מצידנו עושים את שלנו, גם מבחינת הכוונות בקבלת השבת, גם מבחינת תיקון המרחבים החיצוניים של החיים שלנו שנמצאים בשליטתנו: רחצת הגוף, הלבוש, ניקיון הבית והדלקת הנרות, סעודות השבת וכו'. כל אלו הם פעולות שעניינם שקדושת השבת שהעלתה את פנימיות העולמות לעולם של מקדש, תתפשט גם למרחבים החיצוניים ותופיע גם בהם, בבחינת עולם הבא. ואכן מי שזוכה יכול להרגיש בשבת שלו שהוא כבר ממש במציאות של עולם הבא…
אם כך, תפילות השבת מחברות אותנו לתנועה הפנימית של עליית העולמות בשבת, ובקבלת שבת אנו יכולים ממש להרחיב את התנועה הזו באמצעות תוספת השבת וקבלתה לפני הזמן שבו היא נכנסת ממש. סדר אמירת קבלת שבת אשר נתקן ע"י מקובלי צפת בראשות האריז"ל בנוי גם הוא על תהליך של התרוממות ועליה, ולכל פרק ושלב בסדר התפילה הזו יש משמעות רוחנית שמהווה מעין "מדרגה" נוספת בתהליך העליה לקומה הבאה של קדושת השבת (ואין זה המקום להיכנס לפרטים).
תנועה זו ממשיכה לאורך השבת שכן גם במקדש יש מרחבים שונים של קדושה, וככל שנכנסים פנימה – הקדושה עולה. בכך ניגע על קצה המזלג בתרגיל הבא. כתרגול מעשי נוכל לרשום על פתק שאותו נשים בסידור במקום של קבלת שבת, תזכורת למשמעות הרוחנית של תפילה זו. הנה משפט לדוגמה: *"הריני מכוון באמירת קבלת שבת שנשמתי תיכנס בשערי בית מקדש של מעלה וגופי יכנס בשערי מקדש השבת, וקדושת השבת תימשך עלי יותר ויותר בכל שלב של התפילה, אף על פי שאיני מכיר ויודע את כוונות התפילה הנסתרות שתיקנו רבותינו הקדושים, אך הריני מכוון על דעתם"* . אשמח לשמוע במידה ויצא לך ליישם…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate