הערב נציין את ט"ו בשבט. מועד זה מופיע במשנה כ"ראש השנה לאילן" לפי שיטת בית הלל, ואילו לפי שיטת בית שמאי – זה היה בראש חודש שבט. כלומר ברור שזה בחודש שבט, אלא שיש שאלה האם זה בתחילת החודש כאשר הירח "נולד" או באמצע החודש כאשר הירח מלא. נשים לב שבנוסף למועד זה, יש לנו גם ראש השנה לנטיעה (בא' תשרי), ומאידך יש יום שבו נידונים על הפירות והוא בעצרת (שבועות). אם כך, מה העניין של "ראש השנה לאילן"?
למעשה, רוב ההלכות שנגזרות מתאריך זה באות לידי ביטוי בעיקר בעולם שבו יש מקדש. כידוע יש מספר מצוות שעושים בפירות. יש לתת תרומות ומעשרות, ביכורים, שביעית ועוד. הכלל אומר שאין לערבב פירות של שנה אחת עם פירות משנה אחרת במצוות אלו. לכן צריך נקודה ברורה בזמן שבה נוכל להבדיל בין פירות של שנה אחת לפירות של שנה אחרת (ממש כמו שלהבדיל יש "ראש השנה למיסים" שהוא הראשון לינואר, ואת המס השנתי מחשבים עבור כספים שנכנסו עד לתאריך זה).
הרעיון הבסיסי שעומד מאחורי המצוות האלו הוא שיש קדושה באדמת ארץ ישראל! מאחר ויש שם קדושה, הקדושה הזו מופיעה גם בפירות. לכן, אסור לאכול את הפירות סתם ככה! מצוות הפרשת התרומה לדוגמה, "מרכזת" את הקדושה לפירות מסוימים שיינתנו לכהן ויוגדרו כ"תרומה", ואילו שאר הפירות יהפכו ל"חולין" וניתן יהיה לאכול אותם.
אם כך, היום הזה הוא היום שמוקדש לנקודה הזו של קדושת אדמת ארץ ישראל כפי שבאה לידי ביטוי בפירות, ולכן נהגו לאכול מפירות הארץ בליל ט"ו בשבט, לספר בשבחה ולדבר בעניין מצוות התלויות בארץ. ניתן למצוא הרבה סדרי ט"ו בשבט וכולם טובים ויפים, הנקודה המרכזית שיש לזכור לדעתי היא שט"ו בשבט מזכיר לנו שאנו מבקשים עולם של מקדש שבו קדושת ארץ ישראל תוכל לבוא לידי ביטוי שלם בחיים שלנו! גם כשאנו נמצאים היום בארץ ישראל, היכולת שלנו לקיים את המצוות התלויות בארץ בצורה המלאה שלהן היא מאוד מוגבלת, וניתן לומר שהמצוות נעשות באופן סמלי יחסית. נעמיק עוד בנושא מצוות התלויות בארץ בחודש אדר א' בשנים מעוברות.
עסקנו בנושא האכילה בחודש זה, ואכן אכילת הפירות בסדר ט"ו בשבט מזכירה לנו לא רק מציאות של מקדש, אלא אפילו יותר מכך – מציאות של גן עדן טרום החטא, בו האדם ניזון ישירות מפירות האילן ללא צורך בטורח ו"בזעת אפך". כמובן שעיקר העניין לאכול מפירות הארץ ומכאן נולד המנהג לאכול פירות מיובשים – פירות ארץ ישראל שיובשו כדי שאפשר יהיה להוביל אותם לאורך זמן ומרחקים בשביל לאפשר לבני הגולה לטעום את טעמה של ארץ ישראל! ובטח שלא הכוונה לאכול מפירות של טורקיה וכד'. ועם זאת, כפי שראינו אתמול הרב קוק כותב שניתן להעלות גם את הקדושה שבפירות חוץ לארץ ככל שאנחנו יותר מחוברים לציפיית ארץ ישראל והמקדש.
לכן נראה לי להציע שגם אם אוכלים בליל ט"ו בשבט מפירות חו"ל ראוי לפחות להיות במודעות היכן גדל הפרי שאני אוכל עכשיו? למודעות הזו יש גם משמעות הלכתית: כאשר אוכלים מפירות שבעת המינים יש לברך לאחר האכילה "ברכה מעין שלוש" ויש הבדל אם הפרי הוא מהארץ שאז מברכים "על הארץ ועל פירותיה" לבין אם הפרי הוא מחו"ל שאז מברכים "על הארץ ועל פרי העץ". אפילו לגבי מיץ ענבים יש לשים לב שבשנים האחרונות הרבה מהם מיוצרים באמצעות יבול חו"ל והדבר משפיע על הברכה האחרונה. בסדרה על הצמחונות הזכרנו את ההסבר של הרב קוק למצוות שעטנז – שאמנם מותר להשתמש בצמר מן החי מאחר והחיות נבראו לשמש אותנו, אבל אין ללבוש יחד בגד שעשוי מצמר מהחי יחד עם חוטים מפשתן מאחר ולא מדובר באותה דרגה מוסרית ואסור להתעלם מכך. אם נשתמש ברעיון זה כמשל, נוכל לומר שאמנם מותר לאכול מפירות חו"ל, אך יש לשמור על המודעות ולא להשוות אותם למדרגה של פירות ארץ ישראל…
אז כאשר אנו אוכלים פרי במהלך סדר ט"ו בשבט (ובכלל) – אם הוא מפרי הארץ נכוון לספוג לתוכנו את קדושת הארץ ולהעלות אותה איתנו בתפילותנו, תורתנו ושאר מעשינו הטובים, ואם הוא מפרי חו"ל – נכוון להתקשר עוד יותר בקדושת ארץ ישראל שעתידה להתפשט לעתיד לבוא לכלל הארצות ולטהר את טומאת ארץ העמים, כפי שהיה טרם חטא אדם הראשון, ומתוך התקשרות זו בקדושת ארץ ישראל נכוון להעלות גם את ניצוץ הקדושה החבוי אפילו בפירות חוץ לארץ.
בתפילה שנזכה בקרוב לקיים את המצוות התלויות בארץ באופן מלא ולחוש את עוצמת ראש השנה לאילנות – שיהיה ט"ו בשבט שמח!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate