בתרגיל הקודם שאלנו על הקשר בין השואה לבין בית המקדש, וראינו שמדובר בתופעה שאמנם לא ניתן להסביר אותה אך ניתן להבין שהיא חלק מהתהליכים המכונים "חבלי משיח" שיובילו בסופו של דבר אל הגאולה השלימה ואל הופעת המקדש בעולם. מתוך כך ננסה לגעת בקצרה בעניין הצפירה. גם על עניין זה יש דיונים רבים ואנו לא ניכנס כאן להיבטים ההלכתיים אלא נציע כיוון מעשי מה לעשות בזמן הזה. אמנם בחלק מהשנים תרגיל זה נשלח ביום שאחרי הצפירה בפועל… אך הרעיון עצמו הוא חשוב גם ברמה העקרונית.
למעשה, העניין בצפירה הוא לא הצפירה עצמה, אלא הדומיה האנושית שהיא מייצרת באמצעות הקול החזק שגורם לכל שאר הדברים האחרים להשתתק. דומיה זו כמובן מזכירה לנו את התגובה הראשונית של אהרון הכהן אל מול מות בניו ביום שמסמל יותר מכל את תהליך השראת השכינה בעם ישראל – יום חנוכת המשכן: "וידם אהרן". על אף שאמרנו שחובה להתבונן ולתת מקום לשאלות הכי קשות, ישנה גם תגובה שהיא מעבר למילים, הדומיה.
אז על מה חושבים בזמן הזה?
ניתן כמובן לומר פרקי תהילים, אבל למען האמת ניתן לומר אותם גם לפני ואחרי אם רוצים, לא חייבים דווקא ברגע הזה… רגע הדומיה הוא זמן שבו האומה כולה מתאחדת בתדר אחד (תרתי משמע). זהו רגע שמאפשר לנו לטעום את טעם האחד הגדול שכולנו תאים קטנים בתוכו. אם אנחנו מדברים על הצפירה של יום השואה, הרי שברגעים האלה אנחנו יכולים להרגיש כאילו אנחנו בעצמנו "ניצולי שואה". ברובד הנשמתי אין משמעות לפערים של זמן ומקום. כולנו עכשיו חלק מאותו "צרור החיים" המאגד בתוכו את נשמות ישראל מכל הדורות, ואנחנו אחד עם אותן נשמות קדושים שעלו בסערה השמימה על קידוש השם, לאורך כל הדורות ובמיוחד בשואה. צרור החיים הזה מצד אחד חווה את הזוועות, ומצד שני "נצח ישראל לא ישקר", וצרור החיים ממשיך והולך ב"מצעד חיים של מעלה", עד לשערי בית מקדש של מעלה. גם בעולם הגשמי שלנו – התהליכים שאנו עוברים הם המשך ישיר לאותם תהליכים שחוללו את השואה, וחבלי המשיח טרם הסתיימו, ולהיפך, כמו צירים של יולדת הם הולכים ונעשים תכופים יותר, אך אנו יודעים באופן ברור שאנו הולכים ומתקרבים אל רגעי הלידה עצמה.
אם כך, ההזמנה המעשית שלי לרגעים האלה היא לנסות לראות את עצמנו לא כפרטים, אלא כחלק מכלל. לדמיין את עצמנו כעלים קטנים על עץ ענק, כתאים קטנים בגוף גדול, או כטיפות בים עצום. לא משנה היכן אנו נמצאים ברגע הזה, אנו יכולים לדמיין את מבטנו עולה גבוה ומביט מלמעלה על המרחב ורואה את כל האנשים שעוצרים יחד איתנו ברגע הזה. כעת נוכל לדמיין כיצד כל אחד מהאנשים קשור בחוט של כסף שמימי אל עלה בעץ החיים הגדול, או תא באותו גוף אחד של "כנסת ישראל", או טיפה מ"מעיין החיים", אלו הן למעשה נשמות ישראל מכל הדורות שכולן מחוברות יחד. ננסה להרגיש כיצד משהו גדול עובר דרכנו יחד עם קול הצפירה הרוטט ואנחנו פשוט מצטרפים אליו, הולכים ומתקדמים יחד עם שרשרת הדורות כולה צעד אחרי צעד, במצעד החיים – עד לבית המקדש.
בספר "קראתיך" של ר' יהושע מילר, הוא מסביר שניתן לצייר את הגבורה כחוסר נתינה, אך זה לא יהיה ציור נכון. הגבורה היא חלק חשוב בהשתלשלות השפע, ויכולה להיות בה נתינה לא פחות מאשר בחסד "הרגיל". במילים אחרות, הגבורה היא לא שלילה אלא היא כח חיובי שנקרא "איפוק" וזהו כח חשוב שלפעמים צריך לבוא במערכת יחסים, על אף הקושי להפעיל אותו. לעיתים הנתינה הטובה ביותר היא דווקא האיפוק וההימנעות מנתינה, וזה יכול להיות מסיבות שונות. ההדגשה שהאיפוק הזה הוא חלק ממערכת היחסים והוא גם ביטוי של קשר, זהו הרעיון המכונן של מידת "יסוד שבגבורה". בהקשר של יום הזיכרון לשואה זהו בדיוק הביטוי להסבר שהבאנו אתמול בשם "מניטו" – עם כל הקושי שבדבר, השואה היא בסופו של דבר גם כן ביטוי לקשר ולאהבה בין עם ישראל לקב"ה. ידועה השאלה המפורסמת "היכן היה אלקים בשואה". שמעתי ממו"ר הרב בני קלמנזון, היסטוריון שהינו אחד המומחים הגדולים לנושא השואה, שהתבוננות בהשתלשלות האירועים שגרמו ואיפשרו למציאות השואתית להתרחש, מעלה שהשאלה הזו לא מתחילה בכלל. אלקים היה נוכח באופן מובהק בשואה – הוא חולל אותה! מדוע ולמה בחר לעשות זאת, אלו שאלות שאין לנו אפשרות לענות עליהם, אבל אין ספק שהיתה כאן השגחה ברורה שהובילה את מכלול האירועים שיצרו את המציאות הזו. זהו היסוד שבגבורה, להבין שגם כאשר אנו פוגשים את מידת הדין, יש מאחוריה קשר אוהב גם אם אין באפשרותנו לתפוס זאת אל מול הקושי והכאב הבלתי נתפסים. גם את הרעיון הזה ניתן לצרף אל המחשבות בעת הצפירה – אמנם יש כאן כאב גדול, אך מאחוריו מסתתר קשר אוהב, גם אם אין באפשרותנו לתפוס זאת.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate