ברוב השנים מציינים את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביום כ"ז ניסן. אך לעיתים הוא מאוחר ביום ולעיתים מוקדם ביום. במבט ראשון עולה שאלה האם נכון להתייחס ליום זה במסגרת מרחב שעוסק בנושא משמעות המקדש לאורך מעגל השנה העברי?
שאלה זו מורכבת למעשה משתי שאלות שונות: ראשית יש לשאול האם בכלל יש קשר בין השואה לבין המקדש? שנית יש לשאול האם נכון להתייחס לכך דווקא ביום זה?
נתחיל בשאלה הראשונה – האם ומה בכלל הקשר בין השואה לבין המקדש?
דבר ברור הוא שכל עיסוק בנושא השואה הוא רגיש ולא פשוט, וזה נכון לא רק עבור דור שני או שלישי לשואה כמוני. בשער "ויהי באחרית הימים" המופיע בספר "מספד למשיח", פורך הרב יהודה ליאון אשכנזי זצ"ל ("מניטו") את ההסברים הדתיים השונים שניסו לתת לתופעת השואה במשך הזמן, כולל תגובת הדומיה. מצד אחד זוהי תופעה עוצמתית וכואבת מכדי שאפשר יהיה להימנע מהעיסוק בשאלות האמוניות שהיא מעלה, ומצד שני איזה הסבר שיכול להניח את הדעת ניתן לתת לתופעה שכזו??
אז מה אנחנו כן יכולים לומר על השואה? אנחנו יכולים לומר שהיא מגיעה בתקופה של שינויים אדירים בעם ישראל ובאנושות כולה, וכחלק ממעבר ממצב של גלות למצב חזרת עם ישראל לארץ ישראל. במילים אחרות, לא מדובר כאן חלילה על עונש בגלל סיבה כזו או אחרת שיכולה להצדיק דבר שכזה, אלא זוהי חלק מתופעה שנקראת "חבלי משיח". זהו נושא עמוק ועדין שבגלל מורכבותו רק רמזנו עליו, ומי שמעוניין להעמיק אני ממליץ על המאמר שהוזכר. בכל אופן אנחנו מבינים שזהו שלב בדרך אל הגאולה הסופית, שבין השאר כוללת את הקמת המקדש השלישי.
קשר נוסף מעניין בין המקדש לשואה ניתן למצוא סביב הקשר למדינת גרמניה. הרב שלמה יששכר טייכטל הי"ד היה תלמיד חכם עצום בהונגריה בתקופת השואה. בשנים שקדמו לשואה הוא שמע על ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל אך לא הקדיש לכך יותר מידי מחשבה, ובדומה לרוב העולם הרבני היה בהתנגדות עקרונית. אך בזמן השואה הוא הבין שמשהו קורה כאן והתחיל לתת את דעתו על הנושא, ובעקבות הבירור שעבר, התחיל לזעוק על חשיבות העליה לארץ ישראל. הוא כתב ספר מופלא שנקרא "אם הבנים שמחה", אותו הוא כתב תוך כדי בריחה ומסתור מהנאצים, וללא גישה לספרים(!). בספר הוא עוסק באריכות ובבקיאות מדהימה בסוגיות ובשאלות השונות שקשורות לעניין ההתיישבות בארץ ישראל. וכך הוא מביא שם בהקדמה השנייה, עמוד מ:
"וְעַיֵּן בְּסֵדֶר הַדּוֹרוֹת שֶׁהֵבִיא בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הסמ"ע, שֶׁרָאָה בַּסֵּפֶר "מַעֲשֵׂה נִסִּים" לְרַבֵּנוּ אֱלִיעֶזֶר מִגַּרְמַיִזָא בַּעַל "הָרוֹקֵחַ", דְּעֵזְרָא שָׁלַח אִגְּרוֹת לְכָל עָרֵי הַגּוֹלָה שֶׁיַּעֲלוּ אִתּוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָא מִכְתָּב כָּזֶה גַּם לִמְדִינַת אַשְׁכְּנַז לָעִיר ווָארְמְס שֶׁדָּרוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל, וְהֵשִׁיבוּ: "שְׁבוּ אַתֶּם בִּירוּשָׁלַיִם הַגְּדוֹלָה וַאֲנַחְנוּ נָדוּר פֹּה בִּירוּשָׁלַיִם הַקְּטַנָּה", כִּי הָיוּ חֲשׁוּבִים מְאוֹד בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים וְהָעֲרֵלִים, וְהָיוּ עֲשִׁירִים גְּדוֹלִים וְיָשְׁבוּ שָׁם בְּשָׁלוֹם וְשָׁלְוָה. וְהֵבִיא בְּשֵׁם הסמ"ע, שֶׁעַל כֵּן שְׁכִיחִים גְּזֵרוֹת גְּדוֹלוֹת וְקָשׁוֹת בְּאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז וּבִקְהִלַּת וּוֹרְמַיְזָא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הַקְּהִלּוֹת… *וּבֶאֱמֶת אָנוּ רוֹאִים מִקּוֹרוֹת יְמֵי עַמֵּינוּ שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהַגְּזֵרוֹת יָצְאוּ מֵאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז [הכוונה לגרמניה] כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּיָמֵינוּ,* הַכֹּל בָּא מֵהַחֵטְא שֶׁלֹּא רָצוּ לַעֲלוֹת עִם עֶזְרָא שֶׁקָּרָא אוֹתָם לַעֲלוֹת אִתּוֹ".
הדברים המדהימים האלה מגיעים מפי תלמיד חכם עצום שחווה "בזמן אמת" את אירועי השואה שמגיעים מכיוון גרמניה, והוא מסביר שהשורש הרוחני של האירועים משתלשל ויורד מ"החטא הקדמוני" של החלפת ירושלים האמיתית ב"ירושלים שלנו" ובחוסר השתתפות בעליה לארץ לבניית המקדש, עוד בתקופת עזרא. כלומר גם כאן יש הסבר לקשר עמוק בין האירועים האלה לבין התקופה שקשורה למעבר מהגלות לארץ ישראל, ולא מדובר חלילה בחטא ספציפי של אנשים מסוימים אלא בתופעה כללית של עם ישראל שהתחילה עוד בתקופת עליית עזרא מבבל.
אם כך, נגענו בקצרה ביותר בעניין המורכב והרגיש של השואה, ובקשר שלו לעניין המקדש, אך מדוע דווקא בניסן?! בכך נעסוק בתרגיל הבא.
הערב יתחיל יום הזיכרון לשואה ולגבורה (ברוב השנים) שהוא היום ה-12 בספירת העומר, שמידתו הוד שבגבורה. פתחנו את ההתבוננות היום בדבריו של "מניטו" אשר שלל את הניסיונות לתת הסבר ופשר אנושי לתופעה הזו שנקראת "השואה". עם זאת, גם בלי להסביר את הסיבות, עדין ברור שהשואה יצרה שינוי עצום בעם ישראל, וחייבה אותו לקטוע את רצף החיים אשר היה רגיל אליהם בדורות שקדמו לה. השינוי הזה בעצם יצר מרחב פנוי לעשיה ויצירה בכיוונים שונים. מידת ההוד עניינה לקחת בחשבון את הזולת המושפע ולתת לו את המרחב להיות שותף ולצמוח. כאשר אנו מדברים על ה"הוד שבגבורה", זו ההזדמנות להתבונן על מידת הדין ככזו שאמנם יכולה להיות מאוד כואבת, אבל גם מזמינה את הצד השני לפעול, להתחדש, לצמוח וליצור מתוך החלל הפנוי שנוצר כתוצאה ממניעת החסד הרגיל.
אז מה דעתך על החיבור בין השואה לבין המקדש? אשמח לשמוע בהודעה חוזרת
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate