לאחר שהתייחסנו למנהג לקרוא את שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ניגע היום בהפטרה לשבת חול המועד ודרכה נתחיל את הלימוד וההכנה לשביעי של פסח בע"ה. אמנם בשנים בהן שביעי של פסח חל בשבת יוצא שלא קוראים את ההפטרה הזו, אך בכל זאת התוכן שלה חשוב וקשור מאוד למהלך של פסח.
ההפטרה היא אחת ההפטרות הכי מפורסמות בתנ"ך: חזון העצמות היבשות! והיא מגיעה ברצף הפרקים שבו יחזקאל מתנבא על תהליך הגאולה של ישראל, ממש לאחר סיום הפטרת פרשת פרה.
ההקשר של הפרק הוא שבני ישראל נמצאים בגלות בבל לאחר החורבן המלא של ארץ ישראל, ואחרי שיחזקאל מתנבא (בהפטרת פרה) על תהליך ההיטהרות והחזרה של עם ישראל לארץ ישראל, ומתאר כיצד הערים החרבות יתמלאו ב"צאן אדם", מגיעה הנבואה על העצמות היבשות. בנבואה הזו הקב"ה מראה ליחזקאל בקעה מלאה בהמון עצמות יבשות, כלומר אלו עצמות שלא נשארה בהן לחלוחית כלשהי, הן כבר ישנות מאוד וכל קשר בינן לבין משהו חי אבד לחלוטין. הקב"ה שואל את יחזקאל האם העצמות האלה יחזרו לחיות? ויחזקאל עונה לו – אתה ידעת, כלומר הדבר בידיך.
ואכן הקב"ה מצווה את יחזקאל להתנבא על העצמות, והנבואה מתחלקת לשני חלקים. בחלק הראשון יחזקאל מתנבא על *הגוף* שלהן, ואכן העצמות מתקרבות אחת אל השניה, ולובשות גידים, בשר ועור!
בשלב השני יחזקאל מתנבא על הרוח, והרוח באה ונופחת בהם מחדש את רוח החיים, ממש כמו שכתוב בבריאת האדם "ויפח באפיו נשמת חיים".
זהו המראה שרואה יחזקאל, וכמובן קשה לדעת האם זה היה רק מראה נבואי או שהוא התרחש בפועל. לאחר מכן מגיע ההסבר – מה הן אותן עצמות יבשות ומה משמעות חזרתן לתחיה?
וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם! הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ *וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ.* עם ישראל מרגיש חוסר תקווה מוחלט לצאת מהגלות, ממש כמו שעל פי הטבע לא ניתן לצפות שהעצמות היבשות תחזורנה לחיות. אך כשם שבמראה הנבואה הבלתי אפשרי קרה, כך גם לעם ישראל יקרה הבלתי אפשרי, וגוף האומה שהתפזר לרסיסים ונרקב בעפר הגלות, יחזור לחיים. וכמו בחזון הנבואה, גם חזרת עם ישראל לחיים כאומה, תתרחש בשני שלבים. השלב הראשון הינו השלב הפיסי, שבמונחים של האומה ניתן לקרוא לו השלב הלאומי, או קיבוץ גלויות: הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם עַמִּי וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. בניגוד למצופה, עם ישראל יחזור לתחיה כאומה, יעלה מהגלות ויחזור לארץ ישראל.
השלב השני הוא השלב הרוחני: וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי נְאֻם ה'. זהו שלב שבו לאחר תחיית האומה במובן הלאומי והריבוני, תהיה התעוררות רוחנית ותחושה של רוח חדשה וחיים חדשים בקרב תושבי הארץ.
כעת עלינו להבין, מדוע ההפטרה המיוחדת הזו נקראת דווקא בפסח? בפסח אנו עסוקים ביציאת מצרים, היציאה מהגלות הראשונה של עם ישראל. ניתן לראות זאת כאירוע היסטורי שהתרחש פעם אחת באופן מופלא וניסי. ההצמדה של ההפטרה הזו לפסח מגלה לנו שלא מדובר באירוע היסטורי, אלא *במודל* שחוזר על עצמו בכל הגלויות. כשם שהקב"ה הוציא את ישראל מהגלות הראשונה, כך הוא יחזור ויוציא אותן מהגלויות הבאות. נשים לב שגלות בבל היתה 70 שנה בלבד, ויתירה מזו – ירמיהו מבטיח להם מראש שאחרי 70 שנה הם ייגאלו. למרות זאת, היאוש שנגרם מהחורבן והגלות הם מוחלטים, עד כדי כך שבני ישראל מאבדים את התקווה, וכזכור מפורים גם כשמגיע הקץ הם מתקשים להיפרד מהגלות.
כמו כן אנו יכולים ללמוד מכך על שני השלבים של הגאולה – יש את השלב הפיסי שהתרחש ביציאת מצרים עצמה, ויש את השלב הרוחני שהתרחש בתהליך שבין פסח לשבועות, אך כפי שנראה בתרגילים הבאים – משהו מהאור של שבועות התנוצץ גם בשביעי של פסח, ועל כן מסתבר שההפטרה המתארת את שני השלבים כרצף אחד, תגיע בשבת שנמצאת בין היום הראשון ליום השביעי.
אך ישנו קשר מעניין ומפתיע נוסף ליציאת מצרים. בהנחה שהעצמות היבשות שקמו לתחיה היו אירוע שאכן התרחש במציאות, נשאלת השאלה מי היו אותם אנשים שעצמותיהן התייבשו באותה בקעה? אחד ההסברים שנותן לכך המדרש הוא שמדובר בבני אפרים שניסו לצאת ממצרים בכח הזרוע 30 שנה לפני מועד היציאה ממצרים, לאחר שטעו בחישוב הקץ! בניסיון הזה נפלו בקרב מול אנשי גת הכנענים או מול המצרים כ200 עד 300 אלף איש, ואלו העצמות שהחיה יחזקאל. ישנם רמזים לסיפור הזה בספר תהילים ובספר דברי הימים, אם כי עדין רב הנסתר על הגלוי. רמז נוסף לקשר הזה הוא שמיד לאחר הפטרת חזון העצמות היבשות, מגיעים הפסוקים המתארים את החיבור בין "עץ יהודה" ל"עץ אפרים" שהופכים להיות עץ אחד.
בשביעי של פסח אנו נקרא כיצד ביציאת מצרים הקב"ה לא הוביל את ישראל בדרך הקצרה לארץ ישראל, שהיא "דרך פלישתים" (מעבר רפיח ורצועת עזה של ימינו…), אלא הוליך אותם סביב דרך ים סוף, והסיבה היא "פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה". ישנם הסברים שונים מה היא אותה מלחמה שהקב"ה חושש שתגרום לעם ישראל לחזור למצרים, ואחד ההסברים הוא שמדובר באותם עצמות של בני אפרים שנהרגו 30 שנה קודם במלחמה בניסיון הבריחה שלהם ממצרים!
השאלה הזו, מדוע הקב"ה בחר שלא לקחת את בני ישראל דרך ארץ פלישתים אלא דרך ים סוף, היא שאלה מאוד משמעותית ששופכת אור חדש על כל המהות של יום שביעי של פסח, ובע"ה נמשיך לעסוק בה בתרגיל הבא.
לסיום, סיפור החייאת העצמות היבשות ממחיש היטב את מידת "הנצח שבחסד" שאותה נתחיל לתקן הלילה. לפעמים החסד או הניסיון להטבה נתקל ביאוש, סקפטיות וחוסר אמונה או רצון מצד המוטבים. לא סתם הקב"ה נזקק לחזון כל כך קיצוני אותו הוא מראה ליחזקאל (או עושה בפועל) אל מול רמות היאוש שעם ישראל נמצא בהן. ונראה שההפטרה הקודמת עם ההבטחות לגאולה לא עשו את הרושם המספק על השומעים ולכן היה צורך במראה הכל כך עוצמתי. הקב"ה משתמש במידת הנצח, כלומר במידת ההתמדה והחתירה לניצחון בשביל להוכיח לבני ישראל שאכן ההבטחה תמומש והגאולה בוא תבוא!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate