את התרגיל היום נקדיש למגילת שיר השירים והקשר שלה אל חג הפסח וכמובן לבית המקדש. כידוע יש מנהג לקרוא את המגילה בסיום ליל הסדר, בחלק מהעדות נוהגים לקרוא את המגילה בשבת חול המועד וכמובן שתוכן המגילה עוסק הרבה מאוד בתקופת האביב.
קשה לתמצת את המגילה כולה למספר שורות, אבל אנסה לעשות זאת בהשראת סדרת שיעורים קצרים מומלצת מאוד של יעל מאיר. המגילה מתארת את סיפור האהבה בין נערה יתומה מאב ועניה לבין המלך הגדול, החזק והיפה. מפגש ראשוני עם המגילה עלול ליצור תחושה של חוסר נוחות אל מול תיאורי האהבה העזים כל כך, אבל דווקא על המגילה הזו אומר ר' עקיבא במשנה במסכת ידיים: "חַס וְשָׁלוֹם, לֹא נֶחְלַק אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל עַל שִׁיר הַשִּׁירִים… שֶׁאֵין כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ כְּדַאי כַּיּוֹם שֶׁנִּתַּן בּוֹ שִׁיר הַשִּׁירִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַכְּתוּבִים קֹדֶשׁ, וְשִׁיר הַשִּׁירִים – קֹדֶשׁ קָדָשִׁים".
את הקשר בין עם ישראל לקב"ה ניתן להמשיל בהרבה משלים: מלך ונתינים, אדון ועבדים, אבא ובנים. אבל בשיר השירים (ובספרי נביאים נוספים) מופיע משל מופלא – קשר אהבה בין הדוד (הקב"ה) לרעיה (כנסת ישראל). ר' עקיבא ממשיל את היחס בין שיר השירים לבין ספרי התנ"ך האחרים, כלומר בין המשל של האהבה הזוגית לבין המשלים האחרים, באמצעות המבנה של המקדש – כל הכתובים מקבילים לקודש, להיכל, ואילו שיר השירים מקביל לקודש הקדשים.
מה משמעות "משל המשלים" הזה?
ההיכל, ה"קודש" בבית המקדש, הוא המקום שבו היו השולחן, המנורה ומזבח הקטורת. בכל יום הכהנים היו נכנסים והיו עושים שם את עבודות התמיד. זהו מקום קדוש שבו התקיימה הברית בין הקב"ה לעם ישראל, ברית שמבוססת על מצוות שנעשו בכל יום והעלו את עם ישראל כזיכרון לפני "אבינו מלכנו". אבל למרות שזהו המרחב העיקרי שבו נעשתה עבודת המקדש, ישנו מרחב נוסף. מרחב נסתר ופנימי שרק הכהן הגדול נכנס אליו ורק פעם בשנה – קודש הקדשים. המרחב הזה לא נוכח בחיי היום היום, ואפשר אולי לשכוח ממנו… אבל באמת זוהי הנקודה של השראת השכינה שממנה המקדש והעולם כולו יונקים את החיבור אל השכינה. ללא קודש הקודשים המקדש מאבד את המהות הכי בסיסית שלו.
כך גם הקשר עם הקב"ה. בחיי היום יום אנחנו בעיקר חווים את הקשר המצוותי, קשר שנע על הציר שבין משל המלך והנתינים/אדון-עבדים, לבין משל האב והבנים במקרה הטוב. (כפי שאנו אומרים ביום כיפור – אם כבנים אם כעבדים…). אבל בפסח אנחנו נזכרים במשל הנסתר והפנימי שנותן את החיים והמשמעות לקיום הרגיל – משל האהבה שבין הדוד והרעיה. עם כל הכבוד לשכר ולעונש, לחובות ולזכויות, למצוות ולאיסורים, בעומק יש פה פשוט אהבה עצומה שאינה תלויה בדבר – "כי חולת אהבה אני". הקב"ה ועם ישראל פשוט "חולים" אחד על השני. האהבה הזו התגלתה במלוא עוצמתה ביציאת מצרים כאשר למרות שעם ישראל היו במ"ט שערי טומאה, הקב"ה גאל אותם מכח הסגולה, כלומר מכח האהבה הפשוטה שבין עם ישראל לקב"ה.
גם הכניסה לארץ ישראל היתה בחודש האביב. זהו זמן שבו מתגלה הקשר הפנימי של האהבה האינסופית בין עם ישראל לקב"ה, וממילא זהו גם הזמן שבו הטבע כולו מתחדש, מתעורר, שפע זרימת החיים בוקע מכל מקום, מהצמחים, מהפרחים, מהפרפרים, מהציפורים ומהחיות… זהו חודש האביב, חודש האהבה!
והיכן מתממשת האהבה הזו? עשרות מדרשי חז"ל על פסוקי שיר השירים עונים לנו את התשובה ונביא רק אחד מהם: "בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ". המקום שבו מתממשת שמחת הלב, החיבור הפנימי העמוק, הוא בית המקדש. ממילא מובן מדוע חנוכת המשכן שבנייתו הסתיימה באמצע החורף, כ"ה כסלו (חנוכה!), נדחתה עד לראש חודש ניסן.
במילים אחרות, מעט בוטות – "חדר השינה" שבו מתממשת האהבה בין עם ישראל לקב"ה הוא בית המקדש, וביתר פירוט – קודש הקדשים. שם היו שני הכרובים שעל פי חז"ל היו כדמות זכר ונקבה שהקשר ביניהם היה משתנה לפי הקשר הרוחני בין עם ישראל לקב"ה.
הסיפור שנע לאורך המגילה נע בין מצבי קרבה וריחוק, ולמעשה מספר את כל ההיסטוריה של עם ישראל מיציאת מצרים ועד לחזרה לארץ ישראל מגלות בבל. בפסח בו מתגלה קשר האהבה הפנימי אנו קוראים את שיר השירים – מפנימים מצד אחד את עומק האהבה ומצד שני זוכרים שהקשר גם כולל הזדמנויות שעלולות להתפספס אם נישאר במיטה יותר מידי זמן…
ניתן רק לדמיין שוב את המעמד שבו נעמוד כולנו בשבת חול המועד פסח בבית המקדש ונאזין יחד למגילת שיר השירים, ונוכל ממש להרגיש ואפילו להריח אותה…
הלילה יתחיל היום השלישי בספירת העומר שמידתו "תפארת שבחסד". התפארת עניינה ליצור את האיזון והשילוב המדויק בין החסד לגבורה. כך גם מערכת היחסים בין הקב"ה לעם ישראל היא כאמור מערכת יחסים כפולה – יש את המבט הזוגי-הסגולי כפי שבא לידי ביטוי בשיר השירים, ויש את המבט "הרגיל" של מערכת השכר ועונש. המורכבות של שיר השירים נובעת מכך שהשפע המגיע מתוך החסד ואהבה, טומן בחובו סכנה גדולה שמסופרת דרך המשל על הרעיה שמסרבת לצאת מהמיטה בשביל לפתוח את הדלת. מרוב שפע היא מרגישה שהיא יכולה להסתדר בלי הדוד עכשיו שיש לה בית ושפע משלה… האיזון הנכון והשילוב המדויק בין החסד לגבורה בתוך מערכת ההטבה, הוא עניינה של "התפארת שבחסד" שאת מידתה נפגוש הערב בספירת העומר. לכן גם כשאנחנו מיטיבים לסובבים אותנו נהיה קשובים לשילוב המדויק בין החסד לגבורה, המתבטא במידת התפארת.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate