בתרגילים הקודמים הארכנו בתיאור סיפורי-דימיוני של ליל הסדר המלווה באכילת קרבן הפסח. אם לא נזכה לכך בפועל, נוכל לכל הפחות לזכור ולהזכיר לכל הנוכחים כיצד זה היה אמור להיות. בתרגיל היום נסקור כמה מהשלבים המרכזיים בליל הסדר בהם היתה אמורה להיות נוכחות לקרבן הפסח, וכמובן מוזמנים לחשוב ולשתף רעיונות נוספים לחיבור של ליל הסדר לתודעה ולאוירה המקדשית שהוא היה אמור להתקיים בהם לכתחילה:
ראשית, לפני שנתחיל את הסדר נוכל להזכיר לכולם שאמנם זה נפלא שאנו זוכים לקיים את הסדר יחד, אך למעשה זהו לא המצב השלם אליו אנו שואפים, אלא היינו אמורים להיות עכשיו בירושלים יחד עם *כל* עם ישראל מהעולם כולו! וגם אם זה כרגע לא אפשרי, הרי שהנשמות שלנו כן יכולות להתאסף יחד בבית מקדש של מעלה, ואנו יכולים להיזכר ולהתחבר לרעיון הזה בכח הדימיון שלנו!
לאחר הקידוש, אמורים להביא את הפסח יחד עם השולחן (קערת הפסח), ואמירת המגיד היתה נעשית כאשר בשר הפסח על השולחן. בשלב זה נוכל להזמין את כל המשתתפים לדמיין קערה ענקית במרכז השולחן ועליה בשר הפסח הנעשה בשלמות, וממש להרגיש כאילו אנחנו עכשיו בני ישראל במצרים שעומדים לאכול את הפסח, על מנת להיכנס "לאוירה" של סיפור יציאת מצרים.
בסוף המגיד אנו אומרים "פסח *שהיו* אוכלים אבותינו על שום מה?". בנקודה הזו אנו יכולים לזכור ולהזכיר שאנו מחכים לרגע שנוכל לומר "פסח *זה שאנו* אוכלים", ולהתפלל יחד שהרגע הזה יקרה בקרוב ונזכה לראותו בעיננו!
לאחר המגיד מגיע השלב בו אנו מקיימים את מצוות האכילה. בנקודה זו נזכיר שבזמן המקדש היו אוכלים את המצה ומרור יחד ומברכים ברכה אחת על שניהם, לאחר מכן אוכלים את החגיגה ומברכים עליה ואז אוכלים את הפסח בברכה וזו הפעם הראשונה שהיו אוכלים אותו.
לאחר מכן ניתן היה להמשיך בסעודה ("שולחן עורך"), ואז מגיע שלב האפיקומן… המשנה אומרת ש"אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", כלומר אין לאכול קינוח לאחר אכילת הפסח. לכן היו אוכלים את כל הסעודה לאחר אכילת הפסח הראשונה, ולאחר מכן היו אוכלים את ה"כזית" האחרון של הפסח. לזכרו יש לנו את שלב ה"אפיקומן" בליל הסדר, וכאשר אנו אוכלים את המצה הזו אנו בעצם יכולים לדמיין שהיינו אמורים לאכול עכשיו את אותו כזית אחרון של פסח ולוודא שאנו מסיימים את כל הקרבן עד הסוף…
מעניין לשים לב שבאמת האפיקומן נתפס כאחד מהשיאים של ליל הסדר בזכות המנהג "לגנוב" אותו! מה שמביא אותנו למצב שבו האפיקומן, שהוא זכר לקרבן הפסח, חסר לנו, ואנו לא יכולים להתקדם עם ה"סדר" בלעדיו! מה שמאפשר לילדים ש"גנבו" את האפיקומן להיכנס ל"משא ומתן" על התנאים להחזרתו…
אז נתבונן רגע על המצב הזה שבו אנו "תקועים" ולא יכולים להמשיך את הסדר כי אין לנו אפיקומן. ניתן לומר שזהו רגע מאוד עמוק, שמזכיר לנו שבאמת, מה חסר לנו בסדר הזה?.. קרבן פסח כמובן! ולכן זה כל כך מדויק שיש את המנהג להחביא את האפיקומן… כדי להזכיר לנו שהעיקר חסר כאן! ובאמת אנחנו לא יכולים להמשיך לעשות את הסדר בלי קרבן הפסח! ומי מציל את המצב? הילדים כמובן… ש"גונבים" אותו ומחזירים אותו אל שולחן הסדר. הילדים הם בעצם השליחים שלנו אל העתיד… הם "גונבים" עבורנו "כזית" מהעתיד השלם ומחברים אותו אל ההווה, אמנם אין לנו עדין קרבן פסח אבל יש לנו מסורת ויש לנו ממשיכי דרך שימשיכו לשאת את הלפיד עד שנגשים את חלום הדורות ונזכה לעשות את הסדר באמת כהלכתו! לכן זהו מנהג מצוין, וכאשר אוכלים את ה"כזית" אפיקומן, ננסה לדמיין שבאמת אנו אוכלים כעת את הכזית האחרון של קרבן הפסח!
בשלב ה"הלל" נזכור שבזמן המקדש היינו עולים על גגות הבתים בירושלים ושרים את ההלל יחד עם כל עם ישראל מהעולם כולו.
בסיום הסדר, רגע לפני שנשיר "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" נזכיר לעצמנו ולכולם, שאלו לא סתם מילים או שיר נחמד – זוהי תפילה אמיתית שהמצב המוזר הזה שבו לכנסת ישראל ולקב"ה אין בית להתייחד ולהיפגש בו – המצב הזה חייב להיפסק! ואנו באמת מתפללים וכוספים ורוצים שבשנה הבאה נזכה כולנו לעשות את הפסח בירושלים הבנויה יחד עם כל ישראל, ושליל הסדר יהיה באמת "כסדר"! ולא רק "זכר"…
מי שזוכה בסיום הסדר להמשיך לדבר ביציאת מצרים, לקרוא שיר השירים ולהאריך עד הבוקר בדרישת הלשון החמישית של הגאולה על פי הפסוק "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" – אשריו ואשרי חלקו…
*תפילת שחרית*
הארת היום המיוחד ממשיכה אל הבוקר, ובניגוד לשאר ימי הפסח ביום הראשון אנו אומרים הלל שלם, מאחר וביום הזה יש הארה שלימה של פנימיות עם ישראל, שבנשמתם הם דבוקים בשכינה ועל כך נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך". אף על פי שבשלב זה ישראל עדין לא קיבלו את התורה, בפנימיותם ובנשמתם הם שלמים ומושלמים. אלא שמטרת עם ישראל היא לתקן את החיצוניות, ובשביל זה צריך לקבל את התורה, ולכן מיד לאחר הסתלקות הארת היום הראשון, מתגלה הפער שבא לידי ביטוי במ"ט שערי טומאה, ומתחיל התיקון באמצעות ספירת העומר. לכן, מסביר הספר "טללי חיים", בשאר ימי הפסח לא אומרים הלל שלם.
*מוצאי חג – התחלת ספירת העומר*
מרוב שאנו עסוקים עם ההכנות לחג, הרבה פעמים אנחנו מופתעים שמגיעים למוצאי החג ומתחילים ספירת העומר. הפעם אנו זוכרים שיש כאן מהלך אחד שלם שמתחיל בפסח עם השבתת החמץ, ממשיך עם הקרבת מנחת העומר במוצאי החג הראשון וממנו מתחילה ספירת העומר עד להגעה ל"יום החמישים" בשבועות שבו מביאים את מנחת שתי הלחם.
בע"ה נפתח עוד את הנושא במוצאי החג.
אשמח לקבל משוב לאחר החג כיצד היה החג בפועל לאחר ההכנה של השבועות האחרונים.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate