עם סיום הסדרה העוסקת בהכנה לחג הפסח ולחג המצות, אנו מתקרבים אל היום הגדול. גם אם חלילה לא נזכה להיות מחר בירושלים ולהקריב את הפסח, אספתי מספר נקודות מעשיות שניתן להתחבר דרכן אל המהות המקדשית של החג הזה על ציר הזמן, כסיכום ואיסוף ללימוד שלנו בשבועות האחרונים, וכביטוי לכיסופים ולרצון שלנו לזכות לחזות ב"דבר האמיתי" בעיננו בקרוב! (בשנים שבהם ערב פסח חל בשבת אז חלק מהפעולות מוקדמות ביום).
*מינוי לקרבן פסח*
מי שטרם התמנה יכול עדין לעשות זאת, בתור פעולה סמלית וגילוי של אמונה ותקווה שעדין יכול להתרחש הנס ונזכה לעשות את הפסח ממש מחר. במידה ולא נזכה – הכסף ישמש לחיזוק האחיזה בארץ ולקידום ענייני המקדש. הנה שוב הקישור: https://www.temple.org.il/קרבן-פסח
*בדיקת חמץ*
כידוע, לפני הבדיקה מברכים את הברכה "על ביעור חמץ" למרות שהשריפה עצמה תתבצע רק למחרת, וזה כי הבדיקה היא בעצם התחלת התהליך של ביעור והשבתת החמץ מהבית, והשריפה זה רק החלק האחרון של מה עושים עם החמץ שמצאנו. אם נתחבר רגע לדימיון שבו אנחנו נערכים לצאת מחר לכיוון ירושלים לצורך הקרבת קרבן הפסח, ניתן אולי לחשוב – בשביל מה בעצם צריך לעשות בדיקת חמץ, הרי לא נהיה בבית במשך כל הפסח… אלא שמעבר לאיסור של "בל יימצא" (שזה איסור להחזיק בבעלותנו חמץ) ישנו איסור מיוחד לזבוח את הפסח כאשר יש חמץ בבית: "לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר זֶבַח חַג הַפָּסַח". כלומר למרות שאנחנו עושים את הפסח בירושלים בבית המקדש, הרי שעדין יש משמעות למה קורה בבית שלנו! ואם בבית שלנו יש חמץ, הרי זה כאילו שחטנו את הפסח "על" חמץ. במילים אחרות – גם בזמן שאנחנו בירושלים בבית מקדש, מה שמהווה את התשתית של החבורה זה בעצם הבית הפרטי שלנו, שהוא בבחינת מזבח שיש להקפיד שלא יכנס אליו חמץ כעת.
*תענית בכורות*
ישנו מנהג של הבכורות לצום בערב פסח (בשנים בהם ערב פסח חל בשבת מקדימים את התענית ליום חמישי – י"ב ניסן). ניתנו לכך מספר טעמים, אך ההסבר הפשוט הוא שבמכת בכורות היתה התגלות ישירה של הבורא שמעוצמתה נהרגו כל בכורי מצרים והושמדו אליליהם. הבכורות הם נקודת הראשית, המנהיגות, והם אמורים להתוות את הדרך לאחרים, וממילא כשהם שקועים באלילות המצרית הם מתנגדים להופעת השכינה ולכן הושמדו במכת בכורות. בכורי ישראל היו במתח באותו היום ולכן התענו, ואכן באופן טבעי גם הם היו אמורים למות אלא שבאותו רגע שבו היתה ההתגלות שהרגה את בכורי מצרים, אותה התגלות גם הופיעה בעולם מציאות חדשה של עם שמסוגל להיות משכן לאור האלוקי, וכך במקום "להתפוצץ" מעוצמת ההתגלות, הבכורות התקדשו בתור המנהיגות הרוחנית שאמורה להוביל את הופעת הקדושה הזו.
על פי הגרש"ז אויערבך, הבכורות מתענים כאבל על כך שנלקחה מהם (בעקבות חטא העגל) אותה "מנהיגות רוחנית" או "כתר כהונה", ובעקבות כך גם האפשרות לעבוד במקדש ככהנים! ייתכן שניתן להסביר לפי זה מדוע פוטרים את התענית באמצעות סעודת סיום מסכת, שהרי למרות שהאם איבדו את "כתר הכהונה", הרי שכתר התורה עדין מונח והם יכולים לבוא וליטול אותו ובעצם דרך זה לחזור ולהיות ראש החץ הרוחני והמנהיגות הרוחנית והתורנית של המשפחה והקהילה. ולכן אם הבכור עושה, או לכל הפחות משתתף, בסעודת סיום מסכת – הרי שניתן לומר שהוא בדרך הנכונה אל "כתר התורה", ממילא אין לו על מה להתאבל ולהצטער ביום זה שהרי הוא עדין יכול לשמש בתפקיד של מנהיגות רוחנית!
*שריפת חמץ (בערב פסח עד 11:00 בערך)*
ביעור החמץ הוא לא רק מצווה נקודתית הקשורה לפסח וחג המצות, אלא הוא תחילתו של תהליך שסופו ותכליתו העלאת ובירור החמץ כחלק מעבודת המקדש בשבועות (ועל כך נאריך ונעמיק בע"ה לקראת שבועות). לכן נזכור שהמטרה היא לא להשמיד את החמץ לנצח, אלא להכניע אותו ולהתנקות ממנו כשלב ראשון שיאפשר לנו לעשות את הבירור וההעלאה בהמשך.
*זמן הקרבת הפסח – מחצות היום (12:30 בערך)*
כפי שהארכנו, "יום הפסח" הוא זמן מיוחד שנמצא מעל הזמן, מעין יום שהוא לא יום ולא לילה, או יותר נכון לילה שיש בו הארה עצומה של "לילה כיום יאיר". הביטוי המעשי לכך היה שהקרבת הפסח היתה *לאחר* זמן הקרבת התמיד של בין הערבים, בניגוד לכל שאר השנה ושאר הקרבנות במקדש. לזכר עובדה זו, יש המקפידים להתפלל מנחה גדולה ביום זה. כמו כן יש המהדרים לאפות מצות אחר חצות היום ולאכול מהם בליל הסדר, זכר למצות שאפו עם קרבן הפסח. מנהג טוב מאוד הוא לקרוא את סדר הקרבת קרבן הפסח (ניתן למצוא בסידורים או בחיפוש ברשת), והייתי מציע לחזור על הלימוד שלנו ולקרוא את החוברת המתארת כיצד (ייתכן ש)ייראה קרבן הפסח בבית המקדש השלישי, כאן: https://doronherzog.org.il/pesach , אפשר בהחלט לספר את זה כסיפור לכל המשפחה בזמן הזה.
*תפילת ערבית*
כאמור, זהו יום עם הארה עצומה, הארה שהיא מעל הטבע. בתפילות החג אנו פותחים מעין "חלונות" נשמתיים דרכם נוכל לקלוט את ההארות הגבוהות האלה. גם אם אנו לא יודעים את כל הכוונות והסודות הנמצאים בכל שלב בתפילה, אנו מאמינים שהיא פועלת את פעולתה, החל מאמירת "ברכו" בתחילת תפילת ערבית, דרך קריאת שמע ותפילת עמידה, וכמובן – אמירת ההלל בליל פסח שהיא תופעה ייחודית ללילה הזה! באמירת ההלל נוכל להיזכר ולהתחבר לאמירת ההלל שהיתה אמורה להיות בבית המקדש בזמן שחיטת הפסח, וכמובן – לדמיין את שירת הלל ע"י נשמות הלוויים (או המלאכים?) בבית מקדש של מעלה!
בתרגיל הבא נציע כמה דגשים לעשיית ליל הסדר בתודעת המקדש.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate