לאחר ש"המראנו" על כנפי הדימיון אל ירושלים הבנויה ועברנו את כל תהליך הקרבת הפסח עד עשית ליל הסדר "כסדר" וסיום בשירת ההלל ההמונית על גגות ירושלים אל מול המקדש המואר, כעת אנו חוזרים אל המציאות שלנו ומנסים להבין: עד כמה אנו רחוקים ממימוש החזון הזה?
חשוב לדעת שברמה ההלכתית *אין שום מניעה להקריב קרבן פסח עוד השנה* . אין זה המקום להאריך בכל הפרטים ההלכתיים וניתן למצוא אותם בקלות אם מחפשים "האם ניתן להקריב פסח בימינו" ברשת, ונזכיר רק את עיקרי הדברים: ניתן להקריב אע"פ שאין בית מקדש, ו"טומאה דחויה בציבור" כלומר אם כל הציבור טמא ניתן להקריב קרבנות ציבור (ופסח בכלל זה) גם בטומאה. למעשה הסיבה היחידה שאנו לא עושים את הפסח היא שהרשויות לא מאפשרות זאת… ואכן בכל שנה יש יוזמות שונות שמנסות בדרכים שונות לקבל אישור להקרבת הפסח, ויש שאף ניסו לעשות זאת ללא אישור… כמובן שאם לפתע הרשויות ישנו את דעתן ויאפשרו לנו לעשות את הפסח, נהיה מחויבים לעשות אותו.
אלא שאנו רואים שלמרות הניסיונות השונים, עד כה לא התאפשר חידוש הקרבת הפסח, ונשאלת השאלה מדוע זה לא קורה, אע"פ ש"הר הבית בידינו" כבר עשרות רבות של שנים.
נראה לעניות דעתי שחידוש הקרבת הפסח באופן הזה, אע"פ שהיא בוודאי מחייבת, היא מנוגדת באופן מהותי לכל התכלית של קרבן הפסח. הרי ראינו שהפסח מוגדר כ"קרבן יחיד שיוצר את הציבור" וכל המהות שלו זה תהליך של התכללות הפרט והפיכתו לחלק מהכלל. זהו רגע הלידה וההתחדשות של "כנסת ישראל" כמציאות חיה, מידי שנה בשנה. הפסח הוא לא אירוע של אנשים פרטיים כאלה או אחרים שמאמינים כך או אחרת. הפסח אמור להיות אירוע שיכלול בתוכו את *כל* עם ישראל מכל העולם, ככלל, כאומה, ולא רק כקבוצה של אנשים פרטיים, גדולה ככל שתהיה!
כפי הנראה, ההשגחה גלגלה שלמרות שהר הבית שוחרר והוא תחת שליטתנו, ולמרות שמבחינה הלכתית אין מניעה להקריב את הפסח, בכל זאת הדבר לא מתאפשר בינתים, כי חסר משהו מאוד מהותי וזה – *הרצון* של עם ישראל. הרצון או הבחירה של עם ישראל להשתייך מחדש לסיפור שנקרא "העם הנבחר", ולקבל על עצמו את השליחות הזו, הסיפור של ההשתייכות ל"כנסת ישראל" במובן של מייצגי ושליחי האלוקות בקרב האנושות – זה בעצם הסיפור של קרבן הפסח. שהרי ראינו שעשיית הפסח במצרים היתה ביטוי של הבחירה של כל אחד מישראל להזדהות עם הבחירה שה' בחר בו להיות חלק מעם ה'. אז בני ישראל לא היו צריכים לעשות כלום ביציאת מצרים חוץ מאשר לבחור להינצל באמצעות עשיית הפסח.
באופן דומה, עשיית הפסח בכל שנה היא ביטוי לבחירה ולרצון של כל בני ישראל להיות חלק מ"הסיפור הגדול". זה שהרשויות לא מאפשרות לעשות זאת, זה לא עניין טכני שולי או חיצוני לעניין, אלא זה בדיוק המהות של העניין, שהרי הרשויות בסופו של דבר ממונות ע"י נבחרי הציבור שבגדול ניתן לומר שהם מייצגים את הממוצע של התודעה הציבורית. במילים אחרות: כאשר עם ישראל או לכל הפחות רובו המובהק ירצה באופן לחדש את קרבן הפסח ובכלל את העבודה בבית המקדש – זה יקרה. (כמובן זה יכול לקרות גם קודם בהתעוררות "מלמעלה למטה").
לכן אם אנחנו שואלים את עצמנו מה הדבר שיכול לקדם את חידוש העבודה בבית המקדש בכלל ואת קרבן הפסח בפרט, הרי זה לעורר את הרצון והמודעות בקרב עם ישראל. ישנן הרבה דרכים חשובות וטובות לעשות זאת! אישית אני משתדל לעשות זאת באמצעות תוכן יומי שנוגע במהות הפנימית של המקדש סביב מעגל השנה העברי. אם מצאת שהתוכן שנשלח בימים האחרונים חיזק אצלך את הרצון והכיסופים לעניין, קודם כל אשמח לדעת זאת בהודעה חוזרת 🙂 ואני מזמין אותך להעביר את התוכן הזה הלאה. ריכזתי את כל התרגילים המתארים את עשיית קרבן הפסח בחוברת שניתן להדפיס אותה ואני ממליץ לקרוא אותה כהכנה לליל הסדר ובמיוחד בזמן שבו היינו אמורים להקריב את קרבן הפסח, לאחר חצות היום של יום י"ד ניסן.
ניתן לקרוא ולהדפיס את החוברת בכתובת הזו: https://doronherzog.org.il/pesach וכמובן זה יהיה נהדר להזמין מכרים להצטרף ללימוד של "7 דקות מקדש ביום" באמצעות הפצת הכתובת: https://doronherzog.org.il/
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate