בירידה מהר הבית לכיוון "יער האוהלים" מקדם את פנינו הריח העוצמתי של קרבנות הפסח הנצלים בתנורים המיוחדים. "וואו, אני כל כך רעב," אומר אחד הילדים, "אוכלים עכשיו?". אני מחייך: "עדין לא… קודם נכין מצות טריות".
המשפחה כולה מתארגנת מסביב לשולחן מיוחד נמצא מחוץ לאוהל. קמח שנשמר במיוחד מעת הקצירה, מים שנשאבו מבעוד מועד וקערה גדולה – נשלפים, ואנחנו מתחילים את מלאכת הכנת המצות בזריזות ומיומנות, תוך כדי שירה משותפת של פרקי ההלל בניגונים המופלאים ששמענו ממקהלת הלוויים במקדש. שיתוף הפעולה בין כולם מאפשר לסיים את הכנת המצות ב-10 דקות בלבד, תוך שאנחנו מנצלים את החום האדיר שבתנור הפסחים שבינתים כבר סיים את הכנת הפסח. כעת יש קערת מצות חמות וטריות עבור ליל הסדר! אמא מפרישה חלק מהמצות המוכנות ומברכת על הפרשת החלה ונותנת את המצות לכהן שהמתין בסבלנות.
הרגע שחיכינו לו והתכוננו לקראתו כל כך הרבה זמן מגיע סוף סוף – ליל הסדר. החבורה הגדולה מתכנסת לתוך האוהל הגדול, המחולק לחדרים. החלל המרכזי מכוסה במחצלות הפרוסות על הדשא הרך. על המחצלות מסודרים במעגל מזרונים, כריות, ספות ופופים. "אבא", קורא אחד הקטנים, "אני לא מבין שום דבר ממה שקורה פה! יש לי כל כך הרבה שאלות…". "נהדר", אני ממש צוהל, "ממש בעוד רגע תהיה לך הזדמנות לשאול את כולן! קדימה, שכל אחד יתמקם בצורה שנוחה לו".
לאחר הקידוש כל אחד מבני החבורה משתרע בנוחות על "המיטה" שבחר, נשען על צד שמאל ושותה מהכוס. "איזה קטעים, זה מרגיש כאילו אנחנו באיזה ארמון מפואר, ממש כמו שסיפרת לנו לפני חודש על משתה אחשוורוש!", משתף אחד הילדים. "בדיוק!" אני עונה, "היום כולנו נסיכים שמבקרים בארמון של אבא, שהוא לא סתם מלך, אלא המלך של כל המלכים!". הילדים מביטים אחד בשני בחיוך מופתע, עוצמים את העינים ומסיימים את הכוס בארשת מלכותית.
"רגע, אבא, מה עם האוכל?? איפה השולחן?..", שואל שוב אחד הילדים. "איזה יופי, עוד שאלה נהדרת! קדימה, הכניסו אותו". הנערים הגדולים יוצאים החוצה וחוזרים עם שולחן נמוך ועליו המצות הטריות, חסה למרור, כרפס וכמובן… מגש גדול ועליו בשר הפסח שנעשה בשלמות, וקערה גדולה ובה בשר החגיגה.
לאחר אכילת הכרפס אנחנו מוזגים שוב את היין לכוסות, אני מסמן לנערים הגדולים והם קמים ומוציאים את השולחן לחדר הפנימי. "הי, מה אתם עושים?? עוד לא אכלנו את הפסח!" קורא אחד הילדים. "עוד לא אכלנו כלום!!" קורא אחיו הצעיר. "מה קורה פה???" הם צועקים יחד, כמעט נואשים. ואני מחייך בנחת, ומכריז חגיגית: ילדים יקרים, יש לכם כל כך הרבה שאלות. בבקשה – יש לנו את כל הלילה, זה הזמן לכל השאלות שלכם! אנחנו עושים סבב וכל ילד שואל שאלה שהתעוררה אצלו במהלך הערב, עד שערימת השאלות מצטברת על השולחן, ואני מסכם: "האמת, ששאלתם שאלות כל כך טובות על הלילה הזה ומה שונה ומיוחד בו, שאנחנו כבר לא צריכים לשיר מה נשתנה… אבל בכל זאת נשיר אותו ולא נשכח להוסיף את השאלה נוספת: "שבכל הלילות אנו אוכלים צלי שלוק ומבושל, והלילה הזה כולו צלי?!"".
וכשמסתיימת השירה הגיע הזמן להתחיל לענות על השאלות, ואני מתחיל לספר: דעו לכם שהלילה הזה הוא לא לילה רגיל. בלילה הזה אנחנו נולדים מחדש בתור עם והופכים להיות חלק ממשהו גדול יותר. זה ממש הולך לקרות הלילה בחצות! הכל התחיל לפני הרבה מאוד שנים, כאשר עבדים היינו לפרעה במצרים… וכך אני מספר לילדים, והם כאילו שומעים את הסיפור בפעם הראשונה! כאשר בשר הפסח על השולחן מול עיניהם, סיפור ההגדה הופך להיות חי ונוכח. כולנו חוזרים למצרים, עושים את הפסח ומחכים בהתרגשות לחצות הלילה. "אתם יודעים", אני מסביר, "בעוד מספר חודשים נעלה שוב למקדש, והפעם נביא איתנו את הביכורים, וכאשר נביא אותם אנחנו נספר שוב את כל הסיפור בקצרה! הפסוקים אותם נקרא ונדרוש כעת, נקראים "מקרא ביכורים" ואומרים אותם כאשר מביאים את הביכורים למקדש. אלא שהלילה נתבונן בכל מילה מ"מקרא הביכורים" ונבין את המשמעות העמוקה שלה!" אנו מתחילים במילים "ארמי אובד אבי" אך השנה אנו לא עוצרים במילים "באותות ומופתים" אלא ממשיכים ודורשים גם את הפסוק הבא, הלשון החמישית של הגאולה ("והבאתי"), וכנגדה נשתה גם את הכוס החמישית. אותה הכוס ששמרנו בכל שנה לאליהו הנביא, השנה גם אנחנו נשתה ממנה! סוף סוף אנו יכולים לומר בפה מלא "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה, וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
המשך יבוא…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate