אנו יוצאים משערי הר הבית, נושאים בסלים מיוחדים את הבשר המיועד לקרבן הפסח וקרבן החגיגה. אנחנו מגיעים לאוהל הגדול כאשר השמש כבר נוטה לכיוון מערב. החבורה כולה יוצאת מהאוהל בהתרגשות לקבל את פנינו. "תנור הפסחים כבר חם!" הילדים מודיעים בגאוה, ומסבירים לנו כיצד אספו בעצמם עצים למדורה הבוערת בתנור. שיפוד עץ עצום העשוי מעץ רימון יבש במיוחד חיכה לנו בתוך האוהל, וזה הזמן להשתמש בו על מנת לצלות באמצעותו את הפסח בשלמות בתוך התנור.
"אבא, מה עם הכהנים והלווים שהיו עסוקים כל כך במקדש? מי דואג להם?" שואל אותי אחד הילדים המתוקים. "אל תדאג חמוד", אני עונה, "השארנו לכהנים במקדש את שוק הימין ואת החזה של קרבן החגיגה, כך שיהיה להם הרבה מה לאכול, ובנוסף דאגנו מראש לצרף משפחה של לויים לחבורה שלנו כך שהערב בסדר גם נקיים את המצווה לשמח ולדאוג ללויים וגם נשמע דברי תורה משובחים, כמו שאומר הפסוק "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת, וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ"."
את בשר החגיגה לוקחות הנשים וחותכות לתוך סיר גדול שבתוכו התבשל כבר רוטב מהביל עם ריח נפלא. הולך להיות טעים הערב…
"בואו!" אני קורא למשפחה, "הגיע הזמן ללכת לתפילת ערבית של חג, בבית המקדש!". אנו עולים חזרה ב"דרך עולי הרגל" המובילה אל הר הבית, והפעם בהרכב מלא. אל הרחבה הענקית מתקבצים עשרות אלפי יהודים. רבים מהם עלו לארץ לא מזמן והעברית שבפיהם מתנגנת עם מבטא זר, אבל האור בעינים מורגש מרחוק. לפתע, רחש של התרגשות בקהל. אל הדוכן עולה לא פחות מאשר הכהן הגדול, לבוש בשמונת הבגדים היפים והמיוחדים כל כך!
הכהן הגדול נושא דרשה על משמעות החג ועל ההלכות המרכזיות שיש לזכור בעת עשיית סדר הפסח. "זכרו," הוא מסיים, "אין זה מקרה שלאורך השנים שקדמו להקמת המקדש השלישי כל הניסיונות של בודדים להקריב קרבן פסח בהר הבית לא צלחו. מאת ה' היתה זאת, מאחר וכל עניין הפסח הוא להתכלל מחדש בעם ישראל, כלומר להפוך מפרט בודד לחלק מדבר גדול יותר שיש לו כביכול חיים משלו. כולנו תאים קטנים על הגוף הגדול הזה שנקרא "כנסת ישראל". לכן, כשאתם אוכלים הלילה את הפסח, שימרו קודם כל על האוירה והעין הטובה ביניכם, ומעבר לזה זכרו שיחד איתכם אוכלים עם ישראל כולו, כאיש אחד בלב אחד. כידוע, כל ישראל יכולים לצאת ידי חובה בפסח אחד כחבורה אחת גדולה. חשבתם פעם כיצד זה יתכן, הרי אין שה גדול כל כך? אלא שניתן לדרוש את ההלכה הזו שהכוונה היא שבבית מקדש של מעלה ישנו "פסח של מעלה", קרבן אחד שאוכלת אותו חבורה מיוחדת המורכבת מכל החבורות של עם ישראל שנעשות כאן למטה, וכך כולנו מתכללים לאחדות אחת פשוטה! ויהי רצון שנזכה לעשות הפסח בקדושה, בטהרה ובשמחה!". "אמן!" קורא כל הקהל, ותפילת החג מתחילה.
בסיום תפילת עמידה, מתחיל לפתע ניגון עמוק ואיטי. מקהלת הלויים מכינה אותנו לתפילת ההלל, והקהל כולו עוצם עינים ושר איתם בדבקות. הצלילים היוצאים מכלי הנגינה מרטיטים את הלבבות, והתחושה היא שיש כאן גוף אחד ששר ונע בסנכרון מושלם. ואז לפתע נשמעת הברכה: "ברוך אתה ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא את ההלל"! ומיד הקהל עונה "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"! ניגון שמח וקצבי מתרונן ועולה בזמן שהקהל כולו, ממש מרגיש כיצד הם מצד אחד עבדי ה', אך מבקשים "להלל את שם ה'". וכך אנו ממשיכים ומהללים, שרים ורוקדים והזמן פשוט עומד מלכת.
אבל בסופו של דבר התפילה מסתיימת ואנחנו ממהרים לצאת על מנת להגיע לאוהל ולהתחיל את ליל הסדר. בזמן שאני צועד עם ילדי בדרך עולי הרגל היורדת מהר הבית אני חושב לעצמי "כל שנה קראנו לזה ליל הסדר אבל זה ממש לא היה כסדר. סוף סוף אני מבין מה הסדר האמיתי של הדברים. אשרינו שזכינו לראות בעיננו את ירושלים הבנויה"…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate